Page 18 - ETMOL_34
P. 18

‫מוד ■תורה‪ ,‬ותורתו היתה אומנותו כל‬        ‫מהם באשפות היתה התנומה והשינה‪,‬‬           ‫העליה בן ארבע‪ .‬האם‪ ,‬שלא עמדה‬
‫ימי חייו‪ .‬בדבריו כלולה תוכחת מוסר‬        ‫וכמה וכמה שבתות‪ ,‬בצאת ישראל מבית‬         ‫בתלאות המסע מתה בדרך‪ .‬האב התיי­‬
‫לאדם‪ ,‬ש״לא יאמר לכשאתפנה אשנה״‪,‬‬          ‫הכנסת‪ ,‬הייתי הולך להיטמן מחוץ לעיר‬       ‫שב עם בניו בצפת עיר המקובלים‪ .‬אר‬
‫שכן לעולם הוא טרוד בעסקיו‪ .‬אפילו‬         ‫ע״פ )על פני( השדות‪ ,‬מפני הבושה‬           ‫גם כאן לא הרפו ממנו התלאות‪ .‬תוך‬
‫יתפנה ספק אם יזכה ליישוב הדעת‬            ‫שלא אזדמן לפני שום בעה״ב )בעל‬            ‫שבע שנים מתה עליו בתו עם שני בניה‬
                                                                                  ‫שילדה בארץ‪ .‬אחריה מת הבן הקטן‪,‬‬
‫הנצרך ללימוד התורה‪ .‬גם לגבי‬                                      ‫בית( ופני ארצה‪.‬‬  ‫ונותר רק ר׳ שלמה‪ ,‬״ואמלטה רק אני‬
‫מיעוט‪-‬המיעוט הנהנים משלוות נפש‬
‫ולימודם לימוד‪ ,‬טוען הוא‪ ,‬שאין דומה‬                  ‫עזרת הנדיב‬                            ‫לבדי מיד השטן״ ‪ -‬הוא כותב‪.‬‬
‫מי שהוגה בתורה שעה או שעתיים ביום‬                                                 ‫האב בסבלו ובעוניו‪ ,‬לא אמר נואש‬
‫למי שהוגה בה כל היום‪ ,‬והרי החיים‬         ‫אולם ישועת ה׳ כהרף עין‪ .‬בימים‬            ‫ולא נפל ברוחו‪ .‬הוא שהיה תלמיד חכם‬
‫קצרים ושנות האדם ספורות‪ .‬אגב‬             ‫ההם עלה ממצרים החכם הנדיב משה‬            ‫ובן תורה‪ ,‬דאג לעתידו של הבן שלמה‪,‬‬
‫הדברים הוא מספר עובדה מעניינת על‬         ‫אלחאמי וקבע מושבו בירושלים‪ .‬הוא‬          ‫השריד האחרון של המשפחה‪ .‬הוא‬
‫משך החיים של בני דורו‪ ,‬שלא עבר‬           ‫נטל תחת חסותו את הנער‪ ,‬סיפק לו כל‬        ‫התוודע לחכמים יודעי ספר והפקיד חי­‬
‫דרך כלל את שנת השבעים‪ .‬״ואחד‬             ‫צרכיו חמש שנים רצופות ואף השיאו‬          ‫נוך בנו בידם‪ .‬״וישראל גומלי חסד‪,‬‬
‫משבעים או פחות‪ ,‬לפי מה שראו עיני‪,‬‬        ‫אשה‪ .‬גם לאחר נישואיו המשיך לתמוך‬         ‫מטיבים המה בכבוד לאשר יחזו עינימו‪,‬‬
‫משיג השבעים‪ .‬בימים האלה הרעים‪.‬‬           ‫בר׳ שלמה בנדבת ידו כל ימי חייו‪ .‬על‬       ‫ישר‪ ,‬וביותר אם ענתה בו הכרת פנימו‪,‬‬
‫ובזמן הזה‪ .‬הרזה‪ .‬ובר מינן‪ ,‬פתאום‬         ‫נדיב מופלא זה כותב ר׳ שלמה‪ :‬״ונתן‬        ‫ובפרט חכמי הדור דור דעה ההוא בין‬
‫יבוא אידו‪ .‬ולאחר זה יראה שאין כל‬                                                  ‫ברכיהם גדלוני‪ ,‬ועל ידי למודי המעט‬
                                         ‫האל בלבו רחמים והפציר בי כמה פע­‬
                           ‫מאומה בידו‪.‬״‬  ‫מים עד בוש‪ ,‬באמת ובתמים‪ .‬יום אחר‬                                      ‫קבר רחל ב מ א ה ה־‪17‬‬
‫להלן הוא מספר על תולדות כתיבת‬            ‫יום וחדש אחר חדש‪ .‬לבא לשכון דירת‬
‫חיבורו ועל מקורותיו‪ .‬בהיותו בן כ״ב‬       ‫קבע בביתו‪ .‬ולהיות סומך על שולחנו‬         ‫חזקוני ואמצוני‪ ,‬ובכל כבשים מדי שנה‬
‫התמסר ללימוד שני התלמודים ‪ -‬הבב­‬         ‫כאחד מבניו במיטב סעודתו וכרו וכס‪-‬‬        ‫בשנה ברכוני וחממוני‪ ,‬ודאי לא הלכו‬
‫לי והירושלמי ‪ -‬לפירושיהם רש״י‬            ‫תו‪ .‬ובראותי את גודל טוב לבבו וכוונ­‬
‫ותוספות‪ ,‬למשנה תורה של הרמב״ם‬            ‫תו‪ ,‬אמרתי במעט אודה לו משבת‬                       ‫ריקם‪ .‬כי לפניהם הלך צדקם״‪.‬‬
                                         ‫לשבת‪ .‬והוא עזר אחד ותפס בשתי ידים‬        ‫למרות הכל לא החזיק האב מעמד‬
                   ‫ולספרי דקדוק ולשון‪.‬‬   ‫לטובה לו‪ .‬כי חמש שנים זנני ופרנסני‬       ‫בצפת‪ ,‬ועקר עם בנו לירושלים‪ .‬שינוי‬
‫לאיזה צורך כתב את פירושו? זאת‬            ‫אצלו‪ .‬דלכל אתר די אנא אלך מרוחו‪.‬‬         ‫המקום היה לטובת הבן‪ ,‬כי שם הרביצו‬
‫למדים מדבריו שלו‪ .‬״ובהיותי מתבודד‬        ‫ולאנא מפניו אברח‪ .‬כדי שלא להכביד‬         ‫תורה שני מאורות גדולים‪ :‬ר׳ בצלאל‬
‫ומתעסק דרך למודי‪ ,‬כותב הייתי מפני‬        ‫על יכולתו וכחו‪ .‬עד שם השיגני מתח‬         ‫אשכנזי בעל ״שיטה מקובצת״ והמקובל‬
‫השכחה והנשיון‪ .‬סביבות המשנה בג‪-‬‬          ‫ידו‪ .‬וארוחתי ארוחת תמיד נתנה‪ .‬חוק‬        ‫ר׳ חיים ויטאל‪ .‬הנער שלמה ישב לפני­‬
‫ליון‪ .‬אולי יהיה לי למזכרת‪ .‬לשום פעם‬      ‫שחרית וערבית משופרי שופרו בזמנה‪.‬‬         ‫הם ושמע תורה מפיהם‪ .‬שם נפטר עליו‬
‫שלא אוכל לבקש למצא ספרים ועטרת‬           ‫לא שקט ולא נח עד אשר השיאני ותוך‬         ‫אביו‪ ,‬והנער בן החמש עשרה נותר‬
‫תפארת‪ .‬הנה גנוב אתי קצת כגנב‬             ‫חופתי הכניסני‪ .‬וגם אחר‪-‬כך כל ימי‬         ‫גלמוד‪ ,‬ללא משען וללא משענה‪ .‬וכך‬
‫במחתרת‪ ... .‬ואראה והנה הגליון נתמ­‬                                                ‫הוא מספר על מצבו המזעזע בשנים‬
‫לא ונתרבה‪ .‬עד שלא הייתי יכול להע­‬                  ‫חייו במסת נדבת ידו פקדני״‪.‬‬     ‫אלה‪ :‬״ונותרתו אני לבדי נער קטן בן‬
‫תיק אחד מני רבבה‪ .‬מן הראוי להעלות‬        ‫בהמשך כותב ומדגיש ר׳ שלמה עדני‪,‬‬          ‫ט״ו שנים במדרגה התחתונה השפלה‬
                                         ‫שבכל הסבל שעבר עליו לא פסק מלי­‬          ‫בלא משען ולא סומך‪ ,‬לא עוזר ולא‬
                               ‫בכתיבה‪.‬״‬                                           ‫תומך‪ ,‬בלא עצה לא ללמוד ולא למזונות‬
‫נמצא שהוא כתב את הפירוש לצורכי‬                                                    ‫ופרנסה‪ .‬שכמו שתי שנים הייתי נע ונד‬
‫עצמו‪ ,‬על גליון משנת הדפוס‪ ,‬לשעה‬                                                   ‫כצפור נודדת מן קנה‪ .‬שכמה לילות‬

        ‫שלא יזדמנו לו בלימודו ספרים‪.‬‬
‫לימים נזדמן לחברון דוד אמרליו‪,‬‬
‫שהכיר את ר׳ שלמה בצפת‪ ,‬כשהיה ילד‬
‫בן שבע‪ .‬כשראה אותו בעבודתו דיבר‬
‫על ליבו לשנות את מנהגו ולחדול‬
‫מכתיבה על שולי גליונות הדפוס‪ ,‬מחמת‬
‫שהספר עתיד להתבלות ונמצא‬
‫שמלאכתו תהיה חלילה לריק‪ .‬גם שיטת‬
‫הקיצור אינה לתועלת החיבור‪ ,‬שכן ר׳‬
‫שלמה עצמו מודה‪ ,‬שפעמים כשהוא‬
‫קורא דבריו לאחר זמן‪ ,‬אינו יכול להבי­‬
‫נם על מתכונתם לרוב קיצורם‪ .‬לפיכך‬
‫יעץ לו לכתוב את הפירוש בהרחבה על‬
‫גליונות ניר‪ .‬אז יתקיימו ימים רבים‬
‫ויזכו בהם גם אחרים‪ ,‬ודוד אמרליו‬
‫עצמו הבטיח לקנות לו נייר וכל צורכי‬
‫כתיבה‪ .‬בענוותנותו לא נטה ר׳ שלמה‬
‫לקבל את העצה לפי שלא רצה להתהדר‬
‫בעטרה של חכמים וסופרים‪ .‬ר׳ דוד לא‬
‫הרפה'ממנו ואף הפגיע בו חכמים אח­‬
‫רים עד שסוף סוף נתרצה לגשת אל‬

                                ‫המלאכה‪.‬‬
‫בהקדמתו הוא מפרט באריכות וברח­‬
‫בות‪ ,‬שמונה עשרה עניינים שהציב‬

                                                                                  ‫‪18‬‬
   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23