Page 18 - ETMOL_34
P. 18
מוד ■תורה ,ותורתו היתה אומנותו כל מהם באשפות היתה התנומה והשינה, העליה בן ארבע .האם ,שלא עמדה
ימי חייו .בדבריו כלולה תוכחת מוסר וכמה וכמה שבתות ,בצאת ישראל מבית בתלאות המסע מתה בדרך .האב התיי
לאדם ,ש״לא יאמר לכשאתפנה אשנה״, הכנסת ,הייתי הולך להיטמן מחוץ לעיר שב עם בניו בצפת עיר המקובלים .אר
שכן לעולם הוא טרוד בעסקיו .אפילו ע״פ )על פני( השדות ,מפני הבושה גם כאן לא הרפו ממנו התלאות .תוך
יתפנה ספק אם יזכה ליישוב הדעת שלא אזדמן לפני שום בעה״ב )בעל שבע שנים מתה עליו בתו עם שני בניה
שילדה בארץ .אחריה מת הבן הקטן,
הנצרך ללימוד התורה .גם לגבי בית( ופני ארצה. ונותר רק ר׳ שלמה ,״ואמלטה רק אני
מיעוט-המיעוט הנהנים משלוות נפש
ולימודם לימוד ,טוען הוא ,שאין דומה עזרת הנדיב לבדי מיד השטן״ -הוא כותב.
מי שהוגה בתורה שעה או שעתיים ביום האב בסבלו ובעוניו ,לא אמר נואש
למי שהוגה בה כל היום ,והרי החיים אולם ישועת ה׳ כהרף עין .בימים ולא נפל ברוחו .הוא שהיה תלמיד חכם
קצרים ושנות האדם ספורות .אגב ההם עלה ממצרים החכם הנדיב משה ובן תורה ,דאג לעתידו של הבן שלמה,
הדברים הוא מספר עובדה מעניינת על אלחאמי וקבע מושבו בירושלים .הוא השריד האחרון של המשפחה .הוא
משך החיים של בני דורו ,שלא עבר נטל תחת חסותו את הנער ,סיפק לו כל התוודע לחכמים יודעי ספר והפקיד חי
דרך כלל את שנת השבעים .״ואחד צרכיו חמש שנים רצופות ואף השיאו נוך בנו בידם .״וישראל גומלי חסד,
משבעים או פחות ,לפי מה שראו עיני, אשה .גם לאחר נישואיו המשיך לתמוך מטיבים המה בכבוד לאשר יחזו עינימו,
משיג השבעים .בימים האלה הרעים. בר׳ שלמה בנדבת ידו כל ימי חייו .על ישר ,וביותר אם ענתה בו הכרת פנימו,
ובזמן הזה .הרזה .ובר מינן ,פתאום נדיב מופלא זה כותב ר׳ שלמה :״ונתן ובפרט חכמי הדור דור דעה ההוא בין
יבוא אידו .ולאחר זה יראה שאין כל ברכיהם גדלוני ,ועל ידי למודי המעט
האל בלבו רחמים והפציר בי כמה פע
מאומה בידו.״ מים עד בוש ,באמת ובתמים .יום אחר קבר רחל ב מ א ה ה־17
להלן הוא מספר על תולדות כתיבת יום וחדש אחר חדש .לבא לשכון דירת
חיבורו ועל מקורותיו .בהיותו בן כ״ב קבע בביתו .ולהיות סומך על שולחנו חזקוני ואמצוני ,ובכל כבשים מדי שנה
התמסר ללימוד שני התלמודים -הבב כאחד מבניו במיטב סעודתו וכרו וכס- בשנה ברכוני וחממוני ,ודאי לא הלכו
לי והירושלמי -לפירושיהם רש״י תו .ובראותי את גודל טוב לבבו וכוונ
ותוספות ,למשנה תורה של הרמב״ם תו ,אמרתי במעט אודה לו משבת ריקם .כי לפניהם הלך צדקם״.
לשבת .והוא עזר אחד ותפס בשתי ידים למרות הכל לא החזיק האב מעמד
ולספרי דקדוק ולשון. לטובה לו .כי חמש שנים זנני ופרנסני בצפת ,ועקר עם בנו לירושלים .שינוי
לאיזה צורך כתב את פירושו? זאת אצלו .דלכל אתר די אנא אלך מרוחו. המקום היה לטובת הבן ,כי שם הרביצו
למדים מדבריו שלו .״ובהיותי מתבודד ולאנא מפניו אברח .כדי שלא להכביד תורה שני מאורות גדולים :ר׳ בצלאל
ומתעסק דרך למודי ,כותב הייתי מפני על יכולתו וכחו .עד שם השיגני מתח אשכנזי בעל ״שיטה מקובצת״ והמקובל
השכחה והנשיון .סביבות המשנה בג- ידו .וארוחתי ארוחת תמיד נתנה .חוק ר׳ חיים ויטאל .הנער שלמה ישב לפני
ליון .אולי יהיה לי למזכרת .לשום פעם שחרית וערבית משופרי שופרו בזמנה. הם ושמע תורה מפיהם .שם נפטר עליו
שלא אוכל לבקש למצא ספרים ועטרת לא שקט ולא נח עד אשר השיאני ותוך אביו ,והנער בן החמש עשרה נותר
תפארת .הנה גנוב אתי קצת כגנב חופתי הכניסני .וגם אחר-כך כל ימי גלמוד ,ללא משען וללא משענה .וכך
במחתרת ... .ואראה והנה הגליון נתמ הוא מספר על מצבו המזעזע בשנים
לא ונתרבה .עד שלא הייתי יכול להע חייו במסת נדבת ידו פקדני״. אלה :״ונותרתו אני לבדי נער קטן בן
תיק אחד מני רבבה .מן הראוי להעלות בהמשך כותב ומדגיש ר׳ שלמה עדני, ט״ו שנים במדרגה התחתונה השפלה
שבכל הסבל שעבר עליו לא פסק מלי בלא משען ולא סומך ,לא עוזר ולא
בכתיבה.״ תומך ,בלא עצה לא ללמוד ולא למזונות
נמצא שהוא כתב את הפירוש לצורכי ופרנסה .שכמו שתי שנים הייתי נע ונד
עצמו ,על גליון משנת הדפוס ,לשעה כצפור נודדת מן קנה .שכמה לילות
שלא יזדמנו לו בלימודו ספרים.
לימים נזדמן לחברון דוד אמרליו,
שהכיר את ר׳ שלמה בצפת ,כשהיה ילד
בן שבע .כשראה אותו בעבודתו דיבר
על ליבו לשנות את מנהגו ולחדול
מכתיבה על שולי גליונות הדפוס ,מחמת
שהספר עתיד להתבלות ונמצא
שמלאכתו תהיה חלילה לריק .גם שיטת
הקיצור אינה לתועלת החיבור ,שכן ר׳
שלמה עצמו מודה ,שפעמים כשהוא
קורא דבריו לאחר זמן ,אינו יכול להבי
נם על מתכונתם לרוב קיצורם .לפיכך
יעץ לו לכתוב את הפירוש בהרחבה על
גליונות ניר .אז יתקיימו ימים רבים
ויזכו בהם גם אחרים ,ודוד אמרליו
עצמו הבטיח לקנות לו נייר וכל צורכי
כתיבה .בענוותנותו לא נטה ר׳ שלמה
לקבל את העצה לפי שלא רצה להתהדר
בעטרה של חכמים וסופרים .ר׳ דוד לא
הרפה'ממנו ואף הפגיע בו חכמים אח
רים עד שסוף סוף נתרצה לגשת אל
המלאכה.
בהקדמתו הוא מפרט באריכות וברח
בות ,שמונה עשרה עניינים שהציב
18