Page 7 - etmol 85

‫עוברים נהרות‬ ‫זוגות אורות רוחשים קדימה ‪ -‬אלו הן‬ ‫שעגנה במעגן זעיר באיזור טרנטו‪,‬‬
‫המכוניות הנוסעות בעקבותינו ולפיהן‬ ‫אשר בקצה הדרומי של ה״מגף״‬
‫מציבים משמרות‪ .‬יושבים להתרועע‬ ‫אפשר לדון על הדרך המעוקלת‬ ‫האיטלקי‪ .‬את הקורות באותו יום וביתר‬
‫קצת‪ .‬שרים ונכנסים למסלול חיי הנסי­‬ ‫והמתפתלת בה נסענו בדמי הליל‪ ,‬על‬ ‫שבעת ימי הנסיעה לארץ רשמתי ביומ­‬
‫ני בעברית‪ .‬זהו תיאור מסע לארץ־‬
‫עה‪.‬‬ ‫אדמת איטליה‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬בחודשים הראשונים לאחר‬
‫הירח עולה‪ .‬כוכבי דרום גדולים‬ ‫הליכה ברגל אחד אחרי השני‪ .‬האד­‬ ‫המלחמה‪ ,‬כאשר האנגלים עדיין לא היו‬
‫מאירים‪ ,‬מציצים‪ ,‬רומזים‪ .‬משק הגלים‪,‬‬ ‫מה אדמת חול היא וטוב ללכת‪ ,‬גם רעש‬
‫טרטור המכונות והמיית הרוח מתלכדים‬ ‫לא יעזמע‪ .‬הדרך מתפתלת דרך שביל‬ ‫מוכנים למאבק ההעפלה‪.‬‬
‫להרמוניה נפלאה‪ ,‬רומנטית‪ ,‬הנוסכת‬ ‫שיחץ‪ ,‬עקרבים‪ ,‬גבעות‪ .‬את מסילת־‬
‫הברזל עוברים בריצה בשקט חגיגי‪ .‬כך‬ ‫במכוניות אל הספינה‬
‫עליך רוח הזייה‪.‬‬
‫גם למדנו אצל הפרטיזנים‪.‬‬ ‫יום שני‪ 0 ,1945 ,‬ן‪ 5.‬ו‬
‫בלב הים‬ ‫שפת הים‪ ,‬הגלים מתנצנצים באורם‬
‫הפוספורי ולוחכים את החוף‪ .‬ברחבי‬ ‫טירטור המכוניות מרעיד את הלב‪,‬‬
‫בשעה טובה ומוצלחת‪ ,‬שבת קודש‪ ,‬יום ר‬ ‫הים מתנוצצים אורות כבים ועולים‪.‬‬ ‫ריח הבנזין נישא באויר‪ .‬לאחר ארוחת*‬
‫האם סימנים אלו? ברגע זה אני משליך‬ ‫הערב שריקה‪ .‬מודיעים על עוצר אחרי‬
‫לנסיעה לארץ הקדושה‪.‬‬ ‫את כל יהבי על האנשים המטפלים‬ ‫‪ 15‬דקות‪ .‬כולם מתפזרים‪ .‬הולכים‬
‫במפעל‪ ,‬מקשיב אני לפקודות ומשתדל‬ ‫מצריף לצריף לבדוק את החפצים‬
‫השעה ‪ .11‬בין איי ארכיפלגוס‬ ‫למלאן בזריזות לבלי הטרח את האנשים‬ ‫ובייחוד הניירות‪ .‬עד שאנו בצריפנו‬
‫וקפריסין‪ .‬משמע רק יום אחד ואתה‬ ‫האלו‪ .‬מביט אני בהוקרה על בחורים‬ ‫מחכים‪ ,‬הרי אחדים יושבים ו״קוראים‬
‫מתגבר על הטילטולים‪ ,‬על ריח העיפוש‬ ‫אלו מישראל שעומדים חצי ערומים‬ ‫תהילים״ )משחקים בקלפים(‪ ,‬אחדים‬
‫בתחתית‪ ,‬אי‪-‬הנקיון הנורא שבולט פה‬ ‫ויחפים בחוף ומכוונים מדי פעם בפעם‬ ‫אורזים עוד פעם את מלתחתם ומוציאים‬
‫אפילו יותר מביער‪ ...‬תולה את מבטך‬ ‫שוב איזה דבר ״בלתי נחוץ״‪ .‬הרוב‬
‫ברחבי הים וצופה אתה או שוכב אפרק­‬ ‫את הסירות הקטנות‪.‬‬ ‫שרים שירי‪-‬קרב רוסיים‪ ,‬שבזמן האח­‬
‫דן ואינך מסיר עין מן העבים החיוורים‬ ‫הספינה שלנו רומזת במאורותיה‬ ‫רון עלה פה חינם בעיני הקהל עוד יותר‬
‫השטים כאותה חסידה בתכלת הרקיע‪.‬‬ ‫המעטים וקורצת לנו‪ :‬כאן הנה תקוות‪-‬‬
‫השמש מחוננת אותך בחום נאה והרוח‬ ‫כם! רק דרכי ובעזרתי תגשימו את‬ ‫משהיה‪.‬‬
‫מרענן את עייפותך‪ .‬הנחיריים מתרח­‬ ‫רצונכם הכביר לעלות‪ .‬ועולים על‬ ‫ניתנות ההוראות האחרונות‪ .‬נחלקים‬
‫בים‪ ,‬הריאות קולטות ברחבות את‬ ‫זכרוני שורות אחדות משיר שאי‪-‬שם‬ ‫הנומרים )המספרים(‪ ,‬נומרי ‪ .5‬ורק‬
‫האויר הצח ומרגיש אתה תיאבון בריא‪.‬‬ ‫ואי״מתי קראתי עוד בימים הטובים‪:‬‬ ‫עכשיו אני מאמין כי נוסע אני‪ ...‬הפקו­‬
‫הספינה נישאת בקלות על פני הגלים‬ ‫דה הבאה שאינה נותנת לי שהות אף‬
‫הזוחלים■ משני עבריה מלאי קצף‬ ‫״אניה נפלאה ממרחק את באה‪.‬״‬ ‫להרהר‪ ,‬באה‪ :‬״לעלות על המכונית״‪.‬‬
‫כעבור רגע ואני נמצא כבר יושב על‬
‫נוצצים באור החמה‪.‬‬ ‫יום שלישי‪ 945 ,‬ו‪ 0.10.‬ו‬ ‫החבילה שלי‪ .‬נמלאה המכונית שלנו‬
‫דומים הם למיבנה טנקים עצום‬ ‫ואחרים מטפסים כבר בשניה העומדת‬
‫המסתער ברחבות על אדמת מישור‬ ‫כשהקיצונו בשעה ‪ 6‬בבוקר‪ ,‬רק אז‬ ‫מאחורינו וכר‪ .‬נחלקים מספר ״בוטרב‪-‬‬
‫עצומה בלי סוף‪ .‬תשקיף למרחק ותראה‬ ‫גיליתי את המאורה )החלק הפנימי של‬ ‫רודים״ )סנדוויצ׳ים( לכל אחד‪ .‬ניתנות‬
‫שם שכולם דומים‪ .‬כל אחד מגיח ממח­‬ ‫הספינה שנועד למטענים ובו שוכנו‬ ‫הפקודות האחרונות והמוטורים מתחי­‬
‫בואו או למצב נכון‪ ,‬לובש אז את איצט״‬ ‫המעפילים( בה אנו ישנים‪ ,‬בכל צבעיה‪.‬‬ ‫לים לעבוד ומכוניתנו זזה‪ ,‬כשהאחרות‬
‫לת הקצף ומסתער בסערה )כאותו חייל‬ ‫דומה היא למחסן אפל ובו על האיצטב‪-‬‬ ‫נוסעות בעקבותיה בטור אחיד כל אחת‬
‫רוסי אלמוני אחרי פקודת ההסתערות(‪,‬‬ ‫אות מונחות סחורות שונות שאין מקפי­‬ ‫ממשניה‪ .‬ניתנת פקודה קצרה‪:‬‬
‫פוחח‪ ,‬גועש וגז ונעלם‪ .‬את מקומו‬ ‫דים על אופן נוחן‪ .‬ככה גם אנו דמינו‬ ‫״שקט•״‪ ,‬והחוכמות האחרונות נפסקות‪.‬‬
‫ממלא חברו ומתחיל שוב אותו משחק‪,‬‬ ‫כמטילי ברזל או בולי עץ הללו‪ .‬דרך‬ ‫כולם שותקים‪ .‬יושבים מכווצים ונדמה‬
‫חור מרובע בקע שביב אור מהסיפון‪.‬‬ ‫לי כי נוסע אני ״אז״ ‪ -‬לפני שנתיים‬
‫נוסף לזה האירו שתי עששיות מסור‪-‬‬ ‫בכביש קאונם ‪ -‬אונושקיס‪ ,‬כשלועות‬
‫רובינו מכוונים דרך הפתח של ברזנט‬
‫גות‪ ,‬והפיצו אור עגום‪.‬‬ ‫)אז‪ ,‬כשברחנו מהגיטו אל הפרטיזנים(‪.‬‬
‫כנראה מתרחקים כבר מהחוף‪ .‬המנוע‬ ‫שקט איום גם אז היה‪ .‬ליד הפתח עמדו‬
‫עובד‪ ,‬המלחים על מקומם והכל דופק‪.‬‬ ‫חברי גרישקה ויוסף רוזין)עכשיו ניצב‬
‫נתמנה קומנדנט )מפקד( בעל יפוי‪-‬כוח‬
‫מלא‪ .‬הוא ממינה מצידו את חבר הטבחים‬ ‫שם יונה( לבושי מדים גרמניים‪.‬‬
‫והסדרנים‪ .‬האושר הגדול ברגע זה ‪-‬‬ ‫אני חושב על העתיד‪ .‬איך תתחיל‬
‫לנשום אויר זך‪ .‬ובאמת‪ ,‬כשעליתי‬ ‫התקופה עכשיו? באיזה אופן? הלא זה‬
‫לסיפון ‪ -‬הרגשתי היתה כדג שהחזירו­‬ ‫שלב גם במלחמת הקיום האכזרית שאי­‬
‫הו למימיו‪ .‬אחד‪-‬אחד מופיעים החברה‬ ‫נה פוסחת גם שם בארץ האידיאלית‪.‬‬
‫על הסיפון‪ ,‬נראים הם כאילו הוציאו‬ ‫עיר‪ ,‬קיבוץ‪ ,‬דוד‪ ,‬לימוד‪ ,‬אמא ואחותי‪,‬‬
‫מהתופת‪ :‬מזיעים‪ ,‬שערם פרוע‪ ,‬הבגדים‬ ‫)לפי ידיעה שמצאתי באחד העתונים‬
‫מאובקים‪ .‬אך מכל אלו קורא אתה‬ ‫הארצישראלים שהגיעו אלי ‪ -‬נשארו‬
‫בפניהם‪ :‬״אולם זוהי פרשת דרכנו‬ ‫אמי ואחותי התאומה בחיים‪ ,‬כשהגעתי‬
‫לארץ הסתבר לי שלמרבה הצער‬
‫האחרונה ובטח נתגבר״‪.‬‬ ‫והכאב‪ ,‬היתה זו טעות(‪ ,‬האזכה לאותם‬
‫הים שוקט פחות או יותר‪ .‬מדי פעם‬ ‫דברים? איזה אושר‪ ,‬ומתוך הרהורים‬
‫יש לרדת למטה מטעמי זהירות‪ .‬בלי‬
‫רצון יורדים‪ .‬הסדרנים משתדלים‪,‬‬ ‫אלו אני נרדם על גבו של חברי‪,‬‬
‫איטליה הנאוה על חולותיה וכרמיה‪,‬‬ ‫התעוררתי מתוך חבטה גדולה בצד‪.‬‬
‫חורשותיה וגשריה מלווה אותנו בצד‬ ‫האוטו עמד‪ ,‬נראים למרחוק זוגות‪-‬‬

‫השמאלי‪.‬‬
‫בינתיים מסתדרים‪ .‬מחלקים מנות‬
‫אוכל‪ ,‬מים )מימייה לשבעה איש(‪,‬‬