Page 8 - etmol 85

‫כבויים מגששת את דרכה באפילה‬
‫כאותו פרטיזן זקן בעברו את הביצות‬

‫בלי סופה וחשיכה‪.‬‬
‫אני מתעטף בשמיכה כבטלית‪ ,‬להב­‬
‫דיל‪ ,‬ורובץ לי בפינה רועד מהדלף‬
‫ומאושר שאני נושם מלוא החזה אויר‬
‫רענן‪ .‬מגשר הקפיטן'נשמעות לחישות‬
‫‪ -‬דיונים קצרים ‪ -‬כנראה קרובים‬
‫לאותו הקפריסין‪ ,‬אולם הערפל מסתירו‬
‫מאיתנו‪ .‬אולם גם זה יעבור‪ ,‬ומחר‬

‫ברגע זה!‬
‫כשנעורתי היתה רגלי הימנית מכוו­‬
‫צת‪ .‬עזותקה‪ .‬הסדרן הראשי עמד כבר‬
‫על כנו ומסדר את ״היוצאים והנכנ­‬

‫סים״‪.‬‬

‫סופו של המסע‬

‫הספינה ״פייטרו״ ב׳ הגיעה מבלי‬ ‫האד הכבד של ‪ 170‬פיות אינו פג במה­‬ ‫בדרך היערות‬
‫להיתפס‪ ,‬בליל ה‪ 23-‬אור ליום ‪24‬‬ ‫רה‪ .‬הנשימה כבדה עלי‪ ,‬על המצח‪,‬‬
‫באוקטובר‪ ,‬אל מול מפרץ קטן בין‬ ‫הרקות‪ ,‬וכשהם מזיעים כראוי‪ ,‬איני‬ ‫אותו תמרון בלי סוף ובלי קץ‪ .‬ואין‬
‫שפיים לרישפון‪ .‬כל ‪ 171‬המעפילים‬ ‫העין מתעייפת לשור מרחב שלך זה‬
‫הורדו בשלום מהספינה‪ ,‬על גביהם של‬ ‫יכול יותר לשכב ויוצא לסיפון‪.‬‬ ‫הנקרא ים‪ .‬בכל רגע רואה אתה דבר‬
‫חברי יחידת פלי״ם שהוזעקה למקום‪.‬‬ ‫בעמל רב אני חולץ את עצמי מתוך‬
‫הקלמר הדחוק הנקרא פה ״מיטה״‪.‬‬ ‫חדש‪ ,‬מפתיע‪ ,‬מעניין‪.‬‬
‫המעפילים פוזרו ביישובי הסביבה‪.‬‬ ‫מלמטה נתקל אני בראשים‪ ,‬באיברים‬ ‫מודיעים על ארוחת״הצהריים‪,‬‬
‫אנחנו‪ ,‬קבוצת ״השומרים״ מקובנה‪,‬‬ ‫שונים הלחוצים ודבוקים אחד לשני‬ ‫ומזדרזים לקבל את המנות‪ .‬מתחילים‬
‫הועברנו לקיבוץ בית‪-‬זרע שבעמק‪-‬‬ ‫ואין להפריד למי אלה‪ .‬ככל אשר‬ ‫ממחלקה ג׳ לפי •כתות וכן הלאה‪ .‬מ״‪12‬‬
‫הירדן והתקבלנו בלבביות על‪-‬ידי‬ ‫מתקרבים לפתח מורגש יותר סילון‬ ‫יוכרז עוצר‪ ,‬כי מתקרבים למקומות‬
‫בוגרי התנועה שזכו לעלות עוד לפני‬ ‫המסוכנים‪ .‬ובאמת קשה מאד יהיה‬
‫המלחמה‪ .‬כאן שהינו במשך שנה‬ ‫האויר הצח הזורם לאיטו דרכו‪.‬‬ ‫לשבת בתחתית ‪ 24‬שעות בתנאים אלה‪.‬‬
‫כגרעין בשם ״נצר״‪ .‬חלק מהעולים‬ ‫נשמתי לרווחה רק אז כשבחציי‬ ‫זוכר אני את הקרון בו ישבתי ‪24‬‬
‫העליון ניצבתי על הסיפון וכשאנחות‬ ‫שעות בסט שברוסיה בלי לקום אפילו‬
‫הצטרף לקיבוץ להבות‪-‬הבשן‪ ,‬שם הם‬ ‫ישנים נרדמים וחולים מלוות אותי‪.‬‬ ‫מהמקום‪ ,‬היאך נתגלגלתי מתחת לקטר‬
‫נמצאים עד היום‪.‬‬ ‫נעזארתי עומד ככה בפה פעור ושואב‬ ‫בלי תעודות‪ ,‬כיצד עברתי ברגל את‬
‫בחוזקה את האויר ״הנפלא״‪ ,‬שלמעשה‬
‫בשלהי ‪ ,1985‬ארבעים שנה לאחר‬ ‫האלפים‪ ,‬ועוד ועוד‪...‬‬
‫ירידתם לחוף הארץ‪ ,‬ציינו המעפילים‬ ‫היה גרוע ביותר‪.‬‬
‫הללו את האירוע הזה במסיבת‪-‬ךעים‬ ‫יום שביעי לנסיעה‪ ,‬יום ראשון‪ ,‬קפריסין‬
‫ובהשתתפותם של שניים מאנשי הצוות‬ ‫מעט‪-‬מעט הבחינו עיני בחשכה‪.‬‬
‫הארצישראלי של הספינה ‪ -‬רב‪-‬חובל‬ ‫הרגשתי טיפות‪-‬טיפות הדולפות עלי זה‬ ‫ליל נדודים היה‪ ,‬הספינה נישאת‬
‫אליעזר ערמון )וורש(‪ ,‬שכונה אז‬ ‫מכבר‪ .‬השמים מעוננים‪ .‬הכוכבים‬ ‫מנחשול אל נחשול ודפניה חורקים‪ .‬מדי‬
‫דניאל‪ ,‬והמלווה גד'לאסקר‪ ,‬איש קיבוץ‬ ‫והסהר לא ייראו‪ .‬והספינה באורות‬ ‫פעם בפעם אתה מרגיש זרם מים הפור­‬
‫יגור‪ .‬המלווה השליעיי של ספינת‬ ‫צים דרך סדק‪ .‬ועל כולם החום המחניק‪.‬‬

‫המעפילים היק קשר ‪ -‬אברהם רייס‪.‬‬

‫מעפילים מורדים בחוף הארץ‬