Page 5 - ETMOL_110

‫פרטנית‪ .‬כל אלה מעידים על כישרון ועל מיומנות ביצוע‪,‬‬
‫שטרם נתגלו בארץ כדוגמתם‪ .‬מעניין לציין‪ ,‬שהדמויות ׳'‪r‬‬

‫המתוארות נבדלות זו מזו‪ ,‬ללא בסיס ורקע‪ ,‬כמקובל במאה‬
‫ה״‪ .4‬בחיפושים אחר השוואות לדמויות האנושיות ולבעלי‬
‫החיים‪ ,‬לא נותר לנו אלא לפנות לאחד ממרכזי אמנות‬
‫הפסיפס הגדולים והחשובים של אותה תקופה‪ ,‬לאנטיוכיה ‪-‬‬
‫שבה התפתחה המסורת האמנותית של עשיית הפסיפס‬
‫במשך כמה מאות שנים‪ ,‬ושם אפשר למצוא מקבילות ברמה‬
‫אמנותית דומה‪ .‬ייתכן שהאמן או אמני הפסיפס של חמת״‬
‫טבריה הובאו מחוץ־לארץ‪ ,‬ואפשר שסייעו בידם אמנים‬

‫מקומיים‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הקומפוזיציה של הפסיפס בחמת־‬
‫טבריה קודמת לזו של פסיפס בית״אלפא‪ ,‬שבו חלוקת השטח‬

‫ואירגונו מפותחים יותר‪.‬‬

‫הציפורים של עין־גדי‬

‫דוד המלך בעזה־ימית‬ ‫מבין רצפות הפסיפס של בתי״הכנסת בארץ יש אחת‪ ,‬זו‬
‫שבעיךגדי‪ ,‬שייחודה מתבטא בעיצובה האמנותי ובתפיסה‬
‫הפיגורטיבי‪ ,‬בתבליט ובפסיפס‪ ,‬הותר‪ ,‬והאיסור חל רק על‬ ‫הדתית המשתקפת בה‪ .‬הייחוד האמנותי נעוץ בעיצוב‬
‫פיסול חופשי‪ ,‬ובייחוד כשלפסל נלווה חפץ‪ ,‬כגון מקל‪,‬‬ ‫הקומפוזיציוני שלה‪ ,‬המטביע את חותמו על פנים האולם‬
‫ציפור או כדור‪ .‬הפעלת הגישה המתונה בהלכה‪ ,‬המעוגנת‬ ‫כולו‪ .‬הרצפה עצמה אמנם פשוטה‪ ,‬אך היא משתרעת על‬
‫היטב במסורת‪ ,‬יצרה מצב סובלני אצל היהודים כלפי הציור‬ ‫שטח האולם כולו‪ ,‬מאחדת אותו וממקדת את המבט למרכזו‪,‬‬
‫והפיסול‪ ,‬כפי שעולה מיחסם של ר׳ יוחנן ור׳ אבון לערכי‬ ‫אל ארבע הציפורים שבתוך מדליון עגול‪ .‬בתנוחתן של‬
‫האמנות‪ .‬פרופ׳ אפרים אורבך‪ ,‬כמו גם פרופ׳ אלעזר סוקניק‬ ‫ציפורים אלה יש מן ההכוונה אל הבמה ואל הגומחה‬
‫טוענים שאמנות בתי״הכנסת לא היתה זרה לרוח היהדות‬ ‫המלבנית של ארון הקודש‪ ,‬המשולבת בקיר הצפוני של‬
‫הרשמית־המםורתית ואומרים שהעיטורים של בתי‪-‬הכנסת‬ ‫הבניין‪ .‬תפיסה קומפוזיציונית כוללת מעין זו‪ ,‬לא זו בלבד‬
‫אינם מעידים על קיומה של יהדות ״רפורמית״ליברלית״‪.‬‬ ‫שאינה מצויה ברצפות פסיפס של בתי״כנסת אחרים‪ ,‬אלא‬
‫נראה שהיהדות הרשמית־המסורתית לא חששה מדימויים‬ ‫שאין כמותה גם ברצפות פסיפס אחרות בארץ‪ .‬ייחודה‬
‫משתקף בכתובות השונות שבסיטרה המערבית של בית־‬
‫דקורטיביים־אסתטיים שהופיעו באורח ישיר או ברמיזה‪.‬‬ ‫הכנסת שבהן באה לידי ביטוי התפיסה הדתית של הקהילה‬
‫המסקנה המתבקשת היא‪ ,‬שאין לדבר על אמנות יהודית‬ ‫היהודית במקום‪ .‬הכתובות אינן מאזכרות רק את שמות‬
‫כאשר דנים באמנות של בתי״הכנסת העתיקים בארץ‪-‬‬ ‫הנדבנים‪ ,‬כמקובל בבתי״כנסת אחרים‪ ,‬אלא גם את ״אבות‬
‫ישראל בתקופת התנאים והאמוראים‪ .‬האמנות בבתי‪-‬‬ ‫האנושות״ )לפי דברי הימים א א‪ ,‬א‪-‬ד(‪ ,‬ומתארות באופן‬
‫הכנסת‪ ,‬כמו בניין בית״הכנסת עצמו‪ ,‬היתה אקלקטית‪ ,‬והיא‬ ‫מילולי את ‪ 12‬הסמלים של גלגל המזלות‪ .‬אין ספק‬
‫מצביעה על מזיגה של יסודות אמנותיים שונים‪ ,‬השאולים‬ ‫שהתיאור המילולי היה מגמתי ‪ -‬בניגוד לתיאור הפיגורטי­‬
‫ממקורות אחדים‪ .‬זוהי אמנות ששאבה את השראתה‬ ‫בי של גלגל המזלות בבתי־כנסת אחרים‪ ,‬שנשא אופי אלילי‬
‫ממקורות עיטוריים‪ ,‬איקונוגרפיים וסגנוניים של העולם‬ ‫מובהק‪ .‬הדבר מרמז על קנאותה הדתית של הקהילה‬
‫היווני‪-‬הרומי ושל המזרח‪ .‬קשה לדבר על מקוריות בתיאו­‬ ‫היהודית בעין־גדי‪ ,‬על השקפת עולמה השמרנית ועל יחסה‬
‫רים שבבתי‪-‬הכנסת‪ ,‬הן בתבליט והן בפסיפס‪ ,‬פרט לאופיים‬ ‫המחמיר לתיאורים פיגורטיביים מסוימים; זאת לעומת‬
‫הייחודי של המוטיבים היהודיים ‪ -‬ארון הקודש‪ ,‬המנורה‪,‬‬ ‫מתינותן היחסית של קהילות אחרות בארץ־ישראל באותו‬
‫הזמן ‪ -‬כדוגמת חמת״טבריה ‪ -‬שאיפשרה תיאורים נועזים‬
‫השופר‪ ,‬המחתה‪ ,‬הלולב והאתרוג‪.‬‬
‫בתקופה העתיקה התמקדה הרוח היהודית היוצרת‬ ‫של גלגל המזלות‪ ,‬שכללו לעתים גם עירום‪.‬‬
‫בהלכה‪ ,‬במדרש ובמחשבה הדתית‪ ,‬ולאו דווקא באמנות‬ ‫מכל מקום‪ ,‬נראה כי הפסיפסים הפיגורטיביים בבתי‪-‬‬
‫הפלסטית ובאסתטיקה הצורנית‪ .‬תרומתה של אמנות בתי‪-‬‬ ‫הכנסת לא פגעו ברגשות הדתיים של המתפללים‪ ,‬ואפילו‬
‫הכנסת העתיקים בארץ‪-‬ישראל היא בביטוי הצורני‪-‬פלסטי‪,‬‬ ‫לא כשמדובר היה בדמות או במוטיבים אליליים מובהקים‪,‬‬
‫בתבליט ובפסיפס‪ ,‬של המוטיבים היהודיים‪ ,‬ובערכם החזותי‬ ‫כגון סמלים כגלגל המזלות והליוס‪ .‬אפשר להסביר זאת‬
‫והאסתטי שהלם את אופיו הרוחני של המבנה ואת ייחודו‬ ‫בשני טעמים‪ :‬האחד ‪ -‬הדמויות לא תוארו בצורה חופשית‪,‬‬
‫כפסל תלת־ממדי‪ ,‬ובשל כך נפגמה שלמותן והאחר ‪ -‬באותה‬
‫היהודי‪.‬‬ ‫תקופה איבדו מוטיבים אלה את משמעותם האלילית‪,‬‬

‫לעיון נוסף‪ :‬אמנות הפסיפס בבתי־כנסת ע תיקים בא״י ‪ -‬א‪.‬‬ ‫ואנשים חדלו להאמין בהם או לסגוד להם‪.‬‬
‫למרות זאת‪ ,‬מוכרת התופעה של השחתת דמויות ברצפת‬
‫עובדיה‪ ,‬בתוך ״בתי־כנסת ע תי קי ם׳׳ בהוצאת יד בן־צבי;‬ ‫הפסיפס בבית‪-‬הכנסת בנערן‪ .‬ההשחתה נעשתה בצורה‬
‫מגמתית‪ ,‬קרוב לוודאי סמוך לאמצע המאה ה־‪ 7‬לספירה‪ .‬יש‬
‫אמנות הפסיפס בבתי־כנסת עתיקים‪ ,‬קטלוג של תערוכה‬ ‫ליחסה‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬לתנועה איקונוקלסטית יהודית‬
‫מקומית‪ ,‬שפעלה ברוח מחמירה ושמרנית מתוך מניעים‬
‫בגלריה האוניברסיטאית בתל־־אביב‪.‬‬ ‫אידיאולוגיים״דתיים‪ ,‬בדומה לתנועה שפעלה בבתי״הכנסת‬

‫שבגליל‪.‬‬

‫על פי ההלכה נראה‪ ,‬שהמסורת היהודית סובלנית בדרך‬
‫כלל ביחסה לאמנות‪ ,‬להוציא הסתייגויות אחדות‪ .‬התיאור‬