Page 9 - ETMOL_110

‫השניים‪ ,‬בנוסף לקשר ״הטבעי״ בין‬ ‫בשנת ת״ע )‪ (1710‬הגיעו חובותיה‬ ‫יהודי׳חצר‬
‫שני יהודים שהגיעו איש״איש למשרה‬
‫כבודה ביותר בחצר המלך ״שלו״‪.‬‬ ‫של קהילת ירושלים לסכום עתק‪.‬‬ ‫מאת דב גינחובסקי‬
‫הבעיה היתה סבוכה והגיבוי המלכותי‬ ‫כעבור עשר שנים‪ ,‬ב״‪ ,1720‬עתיד היה‬
‫נדרש לא רק כדי לשכנע את הנושים‬ ‫עניין זה להביא חורבן על קהילת‬ ‫טבעת הקידושין‬
‫להסכים להסדר ולערוב להם שהיהו­‬ ‫האשכנזים בעיר‪ ,‬אך קודם לכן‪ ,‬בת״ע‪,‬‬ ‫של שמשון וורטהיימר ; ■‬
‫דים אכן יעמדו בו‪ ,‬אלא גם כדי‬ ‫החלה התעוררות עצומה בקרב יהודי‬
‫לעשות סדר בקרב היהודים‪ .‬חלק ניכר‬ ‫אשכנז להגיע ל״הסדר חובות״ עם‬
‫מהסתבכות הקהילה האשכנזית‬ ‫הנושים כדי לחסל את הבעיה אחת‬
‫בירושלים נבע ממעשי פרנסים ש״עשו‬ ‫ולתמיד‪ .‬פרנסי פרנקפורט־דמיין ומיץ‬
‫לביתם״ בכספי הקהילה‪ ,‬ולכל הסדר‬ ‫החליטו על פניה מיוחדת לכל קהילות‬
‫היה צורך להגיע להסכם גם עם ראשי‬ ‫אשכנז ״לעשות נדרים ונדבות גדולות‬
‫הספרדים‪ ,‬שכן לקהילה האשכנזית לא‬ ‫בכל קהלות קדושות‪ ,‬לאסוף ולכנוס‬
‫היה מעמד עצמאי משל עצמה‪ ,‬ופרנסי‬ ‫סך עצום‪ ,‬לשלם ולפרוע כל החובות‬
‫הספרדים ביקשו אף הם להיבנות ולו‬ ‫עבורם עד גמירא‪ ,‬ולפדות אותם מכור‬

‫במשהו מהסדר החובות המוצע‪.‬‬ ‫השעבוד של בעלי חובות שלהם״‪.‬‬
‫בחודש שבט תע״ב כתב ורטהיימר‬ ‫הקהילות נענו והתחייבו לסכומים‬
‫מוינה ליוסף הרופא בקושטא‪ .‬חליפת‬ ‫גדולים ביותר‪ .‬המבורג‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫המכתבים ביניהם התנהלה באמצעות‬ ‫התחייבה לשלם ‪ 8000‬מרק במשך‬
‫מה שנקרא היום ״הדואר הדיפ­‬ ‫עשר שנים‪ ,‬בתנאי שהנושים בירוש­‬
‫לומטי״‪ ,‬מחצר מלכותית אחת לאחרת‪.‬‬ ‫לים יסכימו ל״פשר״‪ ,‬דהיינו הסדר‬
‫ורטהיימר מציין במכתבו כי זה התעכב‬ ‫החובות‪ .‬בנוסף לתרומות הקהילות‪,‬‬
‫״כי נצטויתי לקרב נסיעתי משם ולבא‬ ‫תרמו גם יחידים עשירים סכומים‬
‫לכאן תיכף אחרי שנסע הקיסר ירום‬ ‫ניכרים‪ :‬״באם המצא ימצא באיזה‬
‫הודו משם״‪ ,‬כלומר בשל מסעותיו‬ ‫מדינה איזה יחידים עשירי עם‪ ,‬וימאנו‬
‫בעקבות אדונו הקיסר‪ .‬שמשון‬ ‫ויסרבו לתת נתינה הראויה להם‪ ,‬אזי‬
‫ורטהיימר מבקש מיוסף הרופא ״בדבר‬ ‫נהיה אנחנו סניף )=נצטרף( לשארי‬
‫עניי ארץ ישראל‪ ,‬לבא עם הבעלי‬ ‫קהלות גדולות לצאת נגד המסרבים‬
‫חובות לדרך פשר עפ״י המלכות‪...‬‬ ‫האלה בחזקה״‪ ,‬כתבו פרנסי קהלת מיץ‬
‫ושלא יוכלו עוד )בני ירושלים( לשוב‬ ‫בכ״ה בתשרי לשנת ת׳בנה ע׳יר א׳לו־‬
‫לכסלה כאשר נעשה עד הנה‪ ,‬על‪-‬ידי‬
‫חרובי קרתא שהצילו עצמן בממונן של‬ ‫קינו)תע״א‪.(1710 ,‬‬
‫ישראל‪ ,‬בכדי שלא יתייאשו ידי הנוד‪-‬‬ ‫ריכוז הכספים וניהול המשא״ומתן‬
‫בים ונודרים בישראל מלתת עוד לכסף‬ ‫עם הנושים בירושלים הוטלו על‬
‫המובא בית אלוקינו״‪ .‬כדי להבטיח‬ ‫הגביר שמשון ורטהיימר‪ ,‬רב ובנקאי‬
‫היענות מצד ר׳ יוסף ״מאיים״ עליו‬ ‫שהיה ״יהודי החצר״ של קיסר אוסט­‬
‫שמשון ורטהיימר ש״אם אין אתה‬ ‫ריה‪ ,‬ואחד מתאריו היה ״נשיא ארץ‬
‫גואלם‪ ,‬אף אני כמוהו אעשה עיני‬ ‫ישראל״‪ ,‬וכינוי אחר שלו‪ ,‬בפי הנוכ­‬
‫כאילו איני רואה‪ ,‬וידי לא תהיה עוד‬ ‫רים‪ ,‬היה ״מלך היהודים״‪ .‬ה״פשר״‬
‫שהוא נתבקש להשיג נועד לכלול‬
‫בדבר״‪.‬‬ ‫ויתור מצד הנושים על מקצת החוב וכן‬
‫באלול תע״ב שוב כתב ורטהיימר‬ ‫על הריבית שהצטברה מתאריך מסוים‬
‫לקושטא‪ .‬גם הפעם התעכב מכתבו‬ ‫ואילך‪ ,‬מה שקרוי בלשוננו ״מחיקת‬
‫בגלל התחייבויותיו בחצר הקיסר‪.‬‬ ‫חובות״‪ ,‬וכן הסכמה מצדם לקבלת‬
‫הפעם ‪ -‬בגלל נוכחותו‪ ,‬כנציג היהו­‬ ‫היתרה בתשלומים שנתיים במשך זמן‬
‫דים‪ ,‬בהכתרת הקיסר קרל השישי‬ ‫קציב‪ .‬ורטהיימר‪ ,‬גדול אנשי הכספים‬
‫בפרנקפורט ב‪ 22-‬בדצמבר ‪.1711‬‬ ‫היהודים בזמנו‪ ,‬היה צריך להשתמש‬
‫למכתבו צירף ר׳ שמשון ורטהיימר‬ ‫יחד עם מנהיגים יהודים אחרים בקש­‬
‫סכום כסף‪ ,‬שאותו הוא מבקש שר׳‬ ‫ריהם בקושטא כדי להגיע‪ ,‬גם בכוח‬
‫יוסף הרופא יעביר לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬כדי‬ ‫וסמכות השלטון העותומני‪ ,‬לאותו‬
‫שיחולק שם על‪-‬פי רשימה ובידי ״איש‬ ‫הסדר‪ .‬מנהיגי יהדות אירופה הבינו‬
‫נאמן״ בירושלים ובצפת‪ ,‬שיהיה להם‬ ‫שאין די בעזרה החלקית השנתית‬
‫שנשלחה לירושלים‪ ,‬אם כדרך שגרה‬
‫״על ימים הנוראים‪ ,‬לחיי שעה״‪.‬‬ ‫ואם במענה לפניות שד״רים שבאו‬
‫מעיר הקודש‪ .‬הם הבינו שהמשך השי­‬
‫תשובת ר׳ יוסף‬ ‫טה הקודמת לא יהיה אלא ״כזורק לים‬
‫וכממלא ומערה לאשפה‪ ,‬והים איננו‬
‫על מכתב זה ענה ר׳ יוסף‪ :‬״לכן‬
‫אמור אמרתי הנני למלכות לבוא לפני‬ ‫מלא״‪.‬‬
‫המלך אשר לא כדת‪ ,‬מה לעשות והנני‬ ‫איש הקשר של ורטהיימר בקושטא‬
‫לכהונה לעמוד לשרת שירות הלוים‬ ‫היה ר׳ יוסף ״רופא המלך״‪ ,‬שמוצאו‬
‫בפה מלה ודבר שפתים‪ ...‬מובטחני‬ ‫היה מפראג‪ ,‬ובגין משרתו היתה לו‬
‫השפעה רבה בחצר הסולטאן‪ .‬חותנו‬
‫של ורטהיימר‪ ,‬רבי דוד אופנהיים‪ ,‬היה‬
‫רבה של פראג‪ ,‬ומכאן הקשר בין‬