Page 10 - ETMOL_110
P. 10
עברו הכספים לרשות בנו וולף ,שירש הרב דוד אופנהיימר ,מקשר עם חצר הסולטן בע״ה למען ציון לא יחשה ולמען
את כהונת אביו בחצר המלכות .וולף ירושלים לא ישקוט עד אם כלה הדבר
הועיד את הכספים 22,000 -כתרים - הסכום מקופת ירושלים שבידו ,ואם היום לעשותם ,ואתם מהתם ואנן
לקרן תמיכה בעניי ארץ-ישראל .אולם הלה לא ירצה או לא יוכל לשלם לו, מהכא ,כי הכסף יענה את הכל״ .ר׳
ב 1732-פשט וולף ורטהיימר את הוא יסע לפראג ושם יקבל את המגיע יוסף הזעיק לקושטא את פרנס ירוש
הרגל ,אחרי שנסיך בוואריה מיאן לו מחותנו של ורטהיימר ,דוד אופנ- לים אברהם כיפלי ,וביקש ״שישלחו
להחזיר לו הלוואות שקיבל ממנו. היים .אופנהיים אכן הסכים לפרוע את ממדינת אשכנז איש אחד עם משולח
כעבור כמה שנים התאושש וולף החוב ,אולם התגלע סכסוך בעניין אחד לכאן ק״ק קושטנדינה והמה יעמ
ורטהיימר ,בין שאר בעזרתו של הריבית .בינתיים המיר סימן-טוב את דו למשפט או לפשרה עם הבעלי
״הנסיך-הבוחר״ מקסימיליאן ,ואחד דתו ,והדברים הגיעו למשפטים ולמל- חובות״ .הוא גם הציע ש״המשולחים
ממעשיו הראשונים היה להחזיר לקרן שינויות ,וסימן-טוב אף הלשין על דוד ההם יקחו בידם כסף משנה״ .במלים
את הסכומים שהופקדו בידו ,בצירוף אופנהיים שהוא קורא לעצמו ״מלך אחרות ,יידרש לעניין הרבה כסף .הוא
ריבית .הוא נפטר ב ,1762-ובצוואתו היהודים״ .המשפטים הללו נמשכו עד
הורה כי פירות הקרן ישמשו לתמיכה ,1723ונסתיימו לטובת דוד אופנהיים, גם דאג לכך שמטעם הסולטאן יישלחו
בעניי ארץ-ישראל .הוא אף הורה אבל יש בהם משום דוגמה לתסבוכות מכתבים לירושלים שיניחו ליהודים עד
ליורשיו לעשות כל שביכלתם כדי שייגמר ה״הסדר״ עם הנושים .אולם
שלתוכם נקלע המשא-ומתן. למרות הכל ,ר׳ יוסף אינו מגלה
להגדיל את הקרן. כל עוד נמשך המשא ומתן ,המשיכו אופטימיות יתרה :״לעת כזאת אנחנו
קהילות אשכנז לשלוח כספים לירוש לא נדע עד כמה תכבד העבודה״,
ממשלת אוסטריה -ממונה על לים למה שקרוי ״חיי שעה״ .מכיוון כתב ,ופירוש הדברים שאין הוא בטוח
שכספים אלה לא הספיקו ,לוותה
הקרן הקהילה עוד ועוד כספים ,והעניין הלך בהצלחת הפעולה.
בינתיים הוחמר מצבם של בני
בתחילת 1801הגיע הסכום שהצט והסתבך. ירושלים ,והם החלו לשלוח מכתבי
בר בקרן ל 53,653-כתרים .שנים בח׳ בחשוון ת״פ ) (1720פקעה אזעקה לכל קצווי אירופה :״הבעלי
אחדות לפני כן ניסו היורשים להעביר סבלנותם של הנושים והם הסיתו המון חובות מררו את חיינו בעבודה קשה
את ניהול הקרן לידי השלטונות סוער להתנפל על ״החורבה״ ,חצר בתפיסות )=מעצרים( ומכות נמרצות
האוסטריים ,שכן סברו שהדרך היעי האשכנזים בירושלים ,ולהרוס אותה עד
לה ביותר לקיים את הצוואה תהיה היסוד .הם שרפו גם את בית-הכנסת מלבד שאירי אילי הארץ שרים
שהקרן תועמד תחת חסות ממשלת של האשכנזים על ארבעים ספרי- צוררים דורסים ואוכלים ,זה בא
אוסטריה ,וכספי התמיכה יחולקו התורה שבו ,עשו שפטים בלווים בקורתו וזה בא בחביטתו והב הב ,ומי
לעניים על-ידי הנציגות האוסטרית וביהודים אחרים וכלאו רבים ממנהיגי הוא אשר יאמר כיון דפרסי ידייהו
בקושטא .הבעיה היתה שממשלת למשפט נקרבה בדינה דידהו)=נתדיין
אוסטריה לא ששה ביותר לקבל את הקהילה. עמם בבתי הדין שלהם( כי אז מפצעים
הקרן לניהולה .רק ב 180!-החליט משנהרסה הקהילה האשכנזית את מוחו בגזרי עצים ואין לו דמים,
הקיסר שחסותו תינתן ל״קרן למען בירושלים ,נותרו בידי משפחת באשר ששבט מושל לא בא עליהם...
היהודים העניים בערי הקודש שבארץ ורטהיימר בוינה ,״יהודי החצר״ והגוים אשר בקרבנו עובדי הפסל
הקודש״ ,ולקרן זו ,שתיקרא ״קרן והבנקאים של קיסרי אוסטריה, להבדיל )=הנוצרים( מחזיקים בבית
ירושלים״ ,יועברו הכספים שהצטברו. סכומים לא מבוטלים של כספים טפלתם ומפזרים בכל שנה הוצאות עד
ניהול הקרן נמסר למשרד האוצר של שנאספו כדי להגיע להסדר עם הנושים אין מספר ממש אוצרות ומחזיקים בו
נציבות אוסטריה התחתית ,משום ולהציל את הקהילה בירושלים .עם כדי שלא להניח ביד אויביהם ,ואנו
שמשרד זה ניהל את מרבית הקרנות פטירתו של שמשון ורטהיימר ב1724- להבדיל לא נוכל להחזיק בד׳ אמות
הממלכתיות האוסטריות .עברו עוד אחוזה במקום הקדוש הזה ,ומה נשיב
שבע שנים ,וב 8-באוגוסט 1808חתם
הקיסר פרנץ הראשון על תקנותיה לבעל הבית הקדוש הזה.״
של ״קרן ירושלים״ וזו התחילה המשא-ומתן עם הנושים התארך
והתמשך ,ולא בא לידי סיום מוצלח.
לפעול. במהלכו עוד היו הרבה תסבוכות ,שלא
בהצהרה הרשמית של קיסר אוסט לדבר על בזיונות ,שבהם היו מעורבים
לא רק יהודי ירושלים אלא גם ראשי
ריה בקשר לקרן נאמר: יהדות אירופה ופרנסי הקהילות שרצו
בכל מאודם לחלץ את יהודי ירושלים
״אנו ,פרנץ הראשון ,בחסד האל, מידי נושיהם .כך אירע ב,1711-
קיסר אוסטריה ,מלך ירושלים וכו׳, כשבא לירושלים יהודי עשיר מדמ
מצהירים בזה בשמנו ובשם יורשינו,
וקובעים על-ידי כתב-היסוד הנוכחי, שק ושמו יעקב םימן-טוב .ראשי
בעקבות החלטתנו מ 2!-בפברואר האשכנזים בירושלים פנו אליו בבקשה
,1801שלפיה כבר הורינו שכספי שילווה להם 300דוקטים ,כדי שיוכלו
הצדקה שרוכזו על-ידי הבנקאי וולף לשלם לפאשה את חובות המסים
ורטהיימר כאן בשנים 1723ו1724- ולפדות את רבניהם שנכלאו עד שישו
מכספי תרומותיהם של בני האומה לם המס .זאת בניגוד להתחייבותם
היהודית -חלקם מאנשי הארץ וחלקם לקושטא ולוינה והחלטתם הם שלא
מאנשי חוץ-לארץ -ונועדו ליהודי להסתבך בחובות נוספים .הנימוק של
ירושלים ,חברון וצפת; כספים שבעק ״חיי שעה״ הכריע .אותו סימן-טוב
בות עצירת עסקי וולף ורטהיימר הנ״ל נענה להם ,והלווה את הסכום המבוקש
-תמורת התחייבות שקיבל מהם כי ר׳
יוסף ,רופא הסולטאן ,ישלם לו את
10