Page 13 - ETMOL_110

‫כפר רוסי‬ ‫צלב על מצחו‪ .‬אחד היהודים נכלא‪ ,‬אולם שוחרר לאחר‬
‫השתדלות של יהודי המדינה‪ .‬עכשיו נזדמנה להם הזדמנות‬
‫היהודים וכך דיברו אלי‪ :‬׳אל תפחדי‪ ,‬לך לא יקרה כלום‪,‬‬ ‫נוספת לעלילת דם‪ .‬נגד עיניהם היתה דוגמה לעלילת דם‪,‬‬
‫בגלל היהודים האלה אנו הנוצרים לא יכולים לפרנס את‬ ‫שקרתה ארבע שנים לפני כן‪ ,‬בעיירה קרובה‪ ,‬והם היו‬
‫בקיאים בדרכים להפצת העלילה‪ :‬פוצעים גופת ילד ואחר־‬
‫עצמנו‪ ,‬העיר ווינה היא שלהם ‪ -‬לא שלנו״׳‪.‬‬ ‫כך מטילים את האשמה ברצח על היהודים‪ .‬כך עשו גם‬
‫מרינה עמדה בסירובה להעיד עדות שקר נגד היהודים‬
‫והיא הובאה ביום השוק לפני בית״דין מקומי‪ ,‬שהזמין תליין‬ ‫איכרי אותו כפר שכן‪.‬‬
‫כדי לענותה שוב‪ ,‬עד שתודה כי היהודים הם שרצחו את‬ ‫ואמנם כאשר יצאה אם הילד לסדר את הסידורים‬
‫הילד‪ .‬העינויים כללו מתיחת הגוף שבירת עצמות וכוויות‬ ‫הנחוצים כדי להביאו לקבורה‪ ,‬דקרו שני נוצרים את גופת‬
‫אש‪ .‬שליחי בית״הדין מבריסק תיארו את החקירה‪ :‬״לפי‬ ‫הילד כדי שייראה כנרצח‪ .‬אולם כדי לממש את עלילת הדם‬
‫החוק אנחנו צפינו במתרחש‪ .‬תחילה מתחו אותה ללא‬ ‫היתה נחוצה עדותה של מרינה‪ ,‬שהיהודים הם שרצחו את‬
‫רחמים‪ .‬כיוון שהעירונים )בני המקום( השגיחו על התליין‬ ‫הילד‪ .‬אבל מרינה סירבה להאשים את היהודים במעשה‬
‫שלא ירחם עליה‪ ,‬עינה זה אותה באכזריות שלוש פעמים‬
‫בשעה‪ .‬לאחר מכן העביר עליה אש ושאל אם זו לא עבודת‬ ‫שלא עשו‪ ,‬על אף העינויים שעינו אותה בעת החקירה‪.‬‬
‫היהודים וכך אמרה‪ :‬׳הייתי כבר אומרת על אבי מולידי ולא‬ ‫יהודי ווהין שהיו ערים לסכנה הצפויה להם פנו מייד‬
‫רק על היהודים׳ והעירונים טענו בעת העינויים שהיהודים‬ ‫לתובע המלכותי בעיר בריסק וביקשו את התערבותו‪ .‬הוא‬
‫כאילו שלחו לה איזה משקה לבית״הסוהר )כדי לכשף‬ ‫שלח שני פקידים של בית־הדין כדי לרשום את מה שקורה‬
‫אותה(‪ ,‬והורו למתוח אותה ולהעביר עליה אש‪ ,‬אבל היא לא‬ ‫בחקירה ובמשפט וגם הוא עצמו הגיע לשם כדי לראות את‬
‫הודתה בכלום ואת היהודים לא האשימה״‪ .‬מרינה אמרה‬ ‫המתרחש בעיניו‪ .‬דיווחם של שליחי בית״המשפט נשמר‬
‫לחוקריה שהיא בהיריון‪ ,‬אולם גם עובדה זו לא הקלה על‬
‫ומשמש מקור לסיפור העלילה‪ .‬שני הפקידים כתבו בדוח‪:‬‬
‫העינויים‪.‬‬ ‫״האשה מרינה כך העידה‪ :‬רחצתי את הילד )לאחר‬
‫שליחי בית־הדין מבריסק אמרו לראשי המקום כי‬ ‫שהביאה את הגופה לביתה( והכנסתי אותו שלם לחדר שבו‬
‫מהחקירה אי־אפשר להאשים את היהודים‪ ,‬מאחר שאין כל‬ ‫גרתי‪ ,‬והנחתי אותו על ספסל שבחדר ואז הלכתי בוכיה‬
‫הוכחה לכך ולא נשמעה כל עדות על כך‪ .‬גם התובע המלכו­‬ ‫לשוק‪ ,‬ללאנטוויט )פקיד השלטון(‪ ,‬שירשה לאשה עניה‬
‫תי של בריסק שהגיע למקום אישר כי אין כל הוכחה להאש־‬ ‫כמוני‪ ,‬לקבור את הילד‪ .‬כאשר שבתי ובידי את לחפירת‬
‫מת יהודים ברצח‪ .‬אנשי המקום ביקשו בכל זאת להוציא‬ ‫בור‪ ,‬ראיתי ליד הבקתה את המצ׳ניק )פקיד מלכותי( יז׳י‬
‫פסק״דין של מוות על האשה ושלחו שליח אליה לבית־‬ ‫לומסקי שגר בקרבת מקום וגופת הילד לא נמצאה באותו‬
‫הסוהר להודיע לה שתתכונן לווידוי שלפני המוות לפני כהן‬ ‫מקום שהנחתי אותו‪ ,‬אלא ליד הסף על האדמה‪ .‬מייד אמרתי‬
‫דת והיא ענתה‪ ,‬כדברי הדוח‪ :‬״אני מוכנה לקראת המוות‪,‬‬ ‫למצ׳ניק‪ :‬׳זה המעשה שלך שזרקת את גופת הילד מן‬
‫אני מוכנה למות ולא לסבול את הכאב של העינויים‬
‫האכזריים שאני סובלת מידי התליין בלי סיבה מוצדקת‪ ,‬לא‬ ‫הספסל׳״‪.‬‬
‫האשמתי אף אחד ואינני מאשימה עכשיו‪ ,‬ואני מוכנה ללכת‬ ‫פקידי בית״הדין מבריסק מוסרים כי המצ׳ניק‪ ,‬פקיד‬
‫השלטון‪ ,‬תפס את מרינה בעורפה‪ ,‬הוביל אותה לבית״‬
‫לעולם הבא‪ ,‬כי לא נראה שאוכל עוד לחיות״‪.‬‬ ‫הסוהר ואמר לה‪ :‬״בעצמך הטבעת את הילד״ ״ובשבתה‬
‫ואולם בית״המשפט לא הספיק להוציאה להורג‪ ,‬מכיוון‬ ‫בבית״הסוהר ‪ -‬ממשיכים שליחי בית״הדין ומדווחים ‪-‬‬
‫הביאו המנצ׳יק ונערו‪ ,‬לפי הוראת הלאנטוויט‪ ,‬את גופת‬
‫שמרינה מתה מחמת העינויים שעונתה‪.‬‬ ‫הילד דקורה שבע פעמים‪ ...‬אחר־כך הורה הלאנטוויט‬
‫זהו סיפורה של מרינה ינובה‪ ,‬אשה נוצריה פשוטה‬ ‫להביא את גופת הילד לבית־הקברות ליד הכנסיה ולהביא‬
‫שחיתה לפני ‪ 330‬שנה‪ ,‬ולא הסכימה להעליל על היהודים‬ ‫לשם את האשה מרינה מבית־הסוהר‪ ...‬ושאלו אותה‪ ,‬והיא‪,‬‬
‫בעיירה ליטאית אחת עלילת דם‪ ,‬מתה בעינויים והצילה‬ ‫מיד בנופלה על פניה בפישוט ידים לצדדים‪ ,‬אמרה מלים‬
‫אלו‪ :‬׳אני את ילדי החביב הנחתי שלם‪ ,‬בלי סימני התעללות‬
‫אותם מצרה רבה‪.‬‬ ‫כלשהם׳ ואמרה למצ׳ניק‪ :‬׳זה לא המעשה של מישהו אחר‬
‫אלא שלך בלבד‪ ,‬כי אתה התנכלת אלי מזמן מסיבה לא‬
‫לעיון נוסף‪ :‬מ‪ .‬נדב ‪ -‬״כיצד בוימה ונכשלה עלילת דם״ בתוך‬ ‫ידועה לי וגירשת אותי מהמגרשים הריקים )שם ביקשה‬
‫להתגורר( תוך כדי מריבה עם היהודים׳‪ ,‬והוא המצ׳ניק נתן‬
‫״בין ישדאל ל או מו ת״‪ ,‬הוצאת מדכז שזד‬ ‫לי סטירה והלאנטוויט ציווה להלקות אותי ליד הגרדום‬
‫בשוט עד שהתעלפתי ועינו אותי במשך ארבע שעות‪ ,‬ולא‬
‫הוסיפו לשאול אותי שום דבר משום שלא אמרתי כלום על‬

‫היהודים״‪.‬‬
‫כשראו החוקרים שאין הם יכולים להוציא מפיה את‬
‫ההודאה המקווה החזירו אותה לבית־הסוהר והחליטו‬
‫לגרשה מהעיר‪ .‬אולם כמה מתושבי המקום‪ ,‬ובעיקר‬
‫המצ׳ניק‪ ,‬החליטו שלא להרפות ממרינה ולהוסיף לענותה‬
‫עד שתודה‪ .‬למחרת יצאה מבית״הסוהר וכשהיתה בשדה‬
‫החזירו אותה לכלא והמשיכו לענותה‪ ,‬כסיפורה של מרינה‬

‫לשליחי בית־הדין‪.‬‬

‫בגלל היהודים‬

‫״וכאשר שכבתי מוכה ופצועה בשדה הגיעו אלי שוב‬
‫האדונים העירונים‪ ,‬שמו אותי שוב בבית״הסוהר ובלילה‬
‫שלחו אלי את ואסקו הנפח ואת המצ׳ניק שאאשים את‬

‫‪13‬‬