Page 11 - ETMOL_110

‫משפחה י הודית בירושלים‬

‫‪ .1,000‬אשר לחלוקה בין העדות כתב‬ ‫רחשו אמון לאבותיהם‪ .‬רצוננו למנות‬ ‫הופקדו בצורת שטרי ביטוח של‬
‫עתה את דוד ורטהיימר‪ ,‬סוחר סיטונאי‬ ‫נסיכות בוואריה אצל מארשאל״החצר‬
‫הקונסול‪:‬‬ ‫מורשה‪ ,‬ואת הבנקאי האציל נתן‬ ‫שלנו והומרו לאחר מכן לניירות ערך‬
‫״הקהילות הספרדיות והאשכנזיות‬ ‫ארנשטיינר לנאמני הקרן הזאת‪...‬‬ ‫רשמיים של המדינה )כאן בא פירוט‬
‫אינן שוות בגודלן‪ .‬נדמה לי שמספר‬ ‫לבסוף‪ ,‬הרינו מבטיחים לקבל את‬
‫הקרן היהודית הזאת תחת חסותנו‬ ‫מדוקדק של ניירות הערך הללו‪ ,‬כולל‬
‫האשכנזים גדול יותר‪ ,‬ומכל מקום הם‬ ‫כשליט המדינה״‪ .‬על החתום בא פרנץ‬ ‫המספר הסידורי של כל אחד ואחד‬
‫עניים יותר״‪ .‬השלטונות האוסטריים‬ ‫הראשון קיסר אוסטריה‪ ,‬ולצד חתימתו‬ ‫מהם(‪ .‬קרן זו מופקדת היום בגזברות‬
‫הטילו על שני הנאמנים היהודים‬ ‫עוד כחצי תריסר חתימות של אנשי‬ ‫אוסטריה התחתונה‪ ,‬תישמר בארץ‬
‫חצר‪ ,‬וחתימת ״מנהל לשכות הסעד‬ ‫לצמיתות ותועלה לדרגת קרן‬
‫האוסטרים בוועד הקרן באותה העת ‪-‬‬ ‫סדירה‪ ...‬כספי קרן הצדקה הנ״ל יהוו‬
‫וילהלם פון‪-‬ורטהיימשטיין מטעם‬ ‫של נציבות אוסטריה התחתונה״‪.‬‬ ‫קרן רשמית כהון נצחי של הקרן‪,‬‬
‫המשפחה והרב הראשי לוינה ד״ר‬ ‫ואמנם‪ ,‬מדי שנה בשנה הועברו‬ ‫בלתי ניתנים למשיכה‪ ,‬ויישארו כך‬
‫משה גידמן ‪ -‬לבדוק את חלוקת הכס­‬ ‫פירות הקרן ליעדם‪ ,‬לשגרירות‬ ‫כדי שיישמרו לנצח‪ .‬את הריבית מהון‬
‫פים ״בהתאם לרוח הדברים שבכתב‬ ‫האוסטרית בקושטא‪ ,‬ומשנת ‪- 1849‬‬ ‫זה יש לגבות כל שנה ולחלקה‪ ,‬בהתאם‬
‫היסוד״‪ .‬השניים אכן המליצו לכלול‬ ‫שבה נפתחה הקונסוליה האוסטרית‬ ‫להוראה המקורית‪ ,‬בין היהודים‬
‫את טבריה ברשימת היישובים הזכאים‬ ‫בירושלים ‪ -‬הועברו לקונסוליה הזו‪,‬‬
‫לתמיכה‪ ,‬אף שזו לא נזכרה בכתב‬ ‫שטיפלה בחלוקת הכספים והחזרת‬ ‫העניים בירושלים‪ ,‬בחברון ובצפת״‪.‬‬
‫היסוד‪ .‬הם לא המליצו לשנות את‬ ‫הקבלות החתומות בידי ראשי הקהי­‬ ‫בהמשך ההצהרה מופיעות הוראות‬
‫מפתח החלוקה בין הערים ובין העדות‪,‬‬
‫וזה נקבע אפוא כך‪ :‬הכסף חולק ל‪28-‬‬ ‫לות לוינה‪.‬‬ ‫כיצד ולמי יועברו כספי הקרן‪:‬‬
‫״מנות״‪ ,‬שמהן נטלו ירושלים ‪,11‬‬ ‫״על האינטרנונציום )=השגריר(‬
‫חברון ‪ ,6‬צפת ‪ 7‬וטבריה ‪ .4‬בכל עיר‬ ‫שלוש ערי הקודש‬ ‫שלנו בקושטא להעביר את סכום הרי­‬
‫חולקו הכספים שווה בשווה בין‬ ‫בית השנתית לשלוש הקהילות היהו­‬
‫בצו הקיסרי הופיעו רק שלוש מתוך‬ ‫דיות שבממלכה העותומאנית בירוש­‬
‫האשכנזים לספרדים‪.‬‬ ‫ארבע ערי הקודש‪ .‬כאשר נוסדה הקרן‬ ‫לים‪ ,‬בחברון ובצפת לשם חלוקה בין‬
‫כך נמשכו הדברים כל עוד היתה‬ ‫על‪-‬ידי וולף ורטהיימר לא היה יישוב‬ ‫העניים‪ ,‬לפי יחס האוכלוסיה ומספר‬
‫הקיסרות האוסטרו‪-‬הונגרית קיימת‪.‬‬ ‫יהודי בטבריה‪ .‬רק ב‪ 1740-‬התיישבו‬ ‫העניים‪ .‬דבר זה ייעשה אם באמצעות‬
‫בטבריה ראשוני הקהילה החדשה‪ .‬עד‬ ‫‪ 12‬הנציגים הראשיים של כלל היהו­‬
‫בהתמוטט הקיסרות האוסטרית בסוף‬ ‫שנת ‪ 1895‬חילקה הקונסוליה את הכס­‬ ‫דים בממלכה התורכית שמושבם‬
‫מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬איבדו כל‬ ‫פים בצורה אוטומטית‪ ,‬בלי להתערב‬ ‫בקושטא )״ועד פקידי ארץ ישראל״(‬
‫ניירות הערך שבהם הושקעו הכספים‬ ‫בסדרי החלוקה‪ .‬באותה שנה החליט‬ ‫כנגד קבלות מאושרות‪ ,‬שאותן יש‬
‫״לנצח נצחים״‪ ,‬את ערכם‪ ,‬וממילא לא‬ ‫הקונסול איפן שיש לשנות את המפתח‬ ‫להעביר אל לשכת החצר והמדינה‬
‫היה עוד מה להעביר לארץ ולחלק בין‬ ‫לחלוקת הכספים‪ ,‬הן על‪-‬ידי הכללת‬ ‫שלנו‪ ,‬לשם החזרתן לממשלתנו‪ ,‬שם‬
‫יהודי טבריה בחלוקה והן על‪-‬ידי‬ ‫הן יישמרו בין תיקי הקרן‪ ...‬לשם חיזו­‬
‫״אביוני ארץ הצבי״‪ .‬נשאר רק השם‪,‬‬ ‫התאמת המכסות למספרי האוכלוסיה‬
‫״קרן ירושלים״‪ ,‬שמה של הקרן‪,‬‬ ‫היהודית‪ .‬כפי שהוא כתב לוינה‪ ,‬ישבו‬ ‫קן של הוראות אלה אנו קובעים‪:‬‬
‫אז בירושלים ‪ 28,200‬יהודים‪ ,‬בצפת ‪-‬‬ ‫שימונו מתוך יהדות ארצנו הנכבדה‬
‫שנוסדה כמה עשרות שנים אחר‪-‬כך‪,‬‬ ‫‪ ,13,000‬בטבריה ‪ 2,500 -‬ובחברון‬ ‫שני נאמנים לקרן זו‪ ,‬בהתאם‬
‫לאחר קום המדינה‪ ,‬והיא אוספת‬ ‫להחלטתנו שכבר פורסמה‪ .‬אחד מהם‬
‫כספים רבים בין יהודי העולם‪ ,‬ובהם‬ ‫יהיה תמיד ממשפחת ורטהיימר‪ ,‬וזאת‬
‫נבנו מוסדות רבים ונעזרו מפעלי‬ ‫משום שכבר הנדבנים הראשונים‬
‫תרבות ואמנות‪ .‬קרן זו נוסדה אף היא‪,‬‬

‫כקודמתה‪ ,‬בידי יהודי יליד וינה‪ ,‬הלא‬
‫הוא טדי קולק‪ ,‬ראש עיריית ירושלים‪.‬‬

‫‪11‬‬