Page 102 - גנזי קדם ז
P. 102

‫‪ 100‬אלכסנדר י׳ טל‬

‫אוסרים )רב( או מחירים )שמואל( באופן חד משמעי‪ .‬ואולם בדורות הבאים נחלקו‬
‫ביחס לעישון על גבי חרס וגחלת‪ :‬רבה אוסר ב שניהם‪ ,‬רבא מחיר בשניהם‪ ,‬ורב יהודה‬
‫אוסר בגחלת ומחיר בחרס‪ .‬שני טעמים מובאים בסוגיה לגבי האיסור‪ .‬האחד הוא‬
‫פעולות ההבערה והכיבוי הכרוכות בעי שון)רב הונא ורב נחמן(‪ ,‬והאחר הוא הגלדת הריח‬
‫)רבה‪/‬רבה ורב יוסף(‪ .‬טעמים אלה ק שורים גם למחלוקת ביחס לעישון על גבי חרס‪.‬‬
‫המשותף לכל הדעות שהוזכרו הוא הפצת ריח על ידי אש‪ ,‬י שירות או בעקיפין‪ .‬הלכה‬
‫נוספת העוסק ת בהפצת ריח‪ ,‬אך לא על ידי עישון או אש‪ ,‬מובאת מפי רבה ורב יוסף‪:‬‬
‫׳סחופי כס א א שיר אי׳)ר ש״י ד״ה ׳סחופי׳‪ :‬׳לכפות כוס מבושם על השיראים‪...‬׳(‪ .‬הלכה זו‬
‫מובאת בעקבות העלאת הטעם שהעישון אסור משום הולדת ריח‪ ,‬ועליה מקשה התלמוד‬
‫מ מליל ת הד ס ‪ -‬פעולה דומה של ה פ צ ת ריח אך לא על ידי א ש‪ 88.‬א ת הסוגיה מ סיי ם דיון‬
‫)שלא הובא כאן( בין אמימר לרב אשי בעניין קיטורא‪ .‬לדיון זה יש שתי מסורו ת הק שורות‬

                                                        ‫לשני הטעמים שהוזכרו לאיסור העישון‪.‬‬
‫החלק העוסק ב׳סחופי כסא אשיראי׳ בולט בזרותו‪ ,‬גם מבחינה עניינית וגם מבחינת‬
‫מבנה הסוגיה וסגנונה‪ .‬מבחינה עניינית‪ ,‬הסוגיה כולה עוסק ת בהפצת ריח על ידי אש‪,‬‬
‫למעט ה׳סחופי׳‪ .‬מבחינה מבנית‪ ,‬הרצף הלוגי והכרונולוגי של שלבי הסוגיה ללא ׳סחופי׳‬

                                                                                          ‫ברור יותר‪:‬‬
‫א‪ .‬מחלוקת ה א מור אי ם מן הדור הראשון‪ ,‬והצעת הסבר מפי א מור אי ם מן הדור ה שני‬

                                                                                        ‫והשלישי‪.‬‬
                        ‫ב‪ .‬מ חלוק ת מ שול שת בעניין גחלת ו חרס ‪ -‬רב יהודה‪ ,‬רבה ורבא‪.‬‬
‫ג‪ .‬ש אל ת ה׳קטורא׳‪ ,‬ש מ סו רו תי ה ק שורו ת ל שלבי ם ה קו ד מי ם של הסוגיה ‪ -‬דור חמי שי‪.‬‬
‫עניין ה׳סחופי׳ נכנ ס אל רצף ה מ חלוקת המ שול שת בין רבה לרבא‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬חלק זה‬
‫הוא היחיד הכולל דיון ׳סת מ אי׳‪ ,‬אף שכל ש א ר הסוגיה מו ב א ת ב ש מ ם של חכ מים‪ 89.‬גוף‬
‫זה הוכנס לאחר דברי רבה כמובן בשל דעתו‪ ,‬ש איסור העישון על גבי חרס נובע מ איסור‬
‫הולד ת רי ח ‪ -‬ה ב סי ס ל אי סו ר ה׳סחופי׳‪ .‬לפי נו ס ח ג‪ ,2‬שבו ה מ שפט ׳על גבי חר ס נמי‬
‫אסור משום דקא מוליד ריחא׳ מובא מפי ׳רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו׳‪ ,‬ישנה צרימה‬
‫נוספת‪ :‬שני מאמרים מובאים בשם אות ם אמוראים ללא כל קישור ביניהם ‪ -‬אפילו‬
‫לא וי״ו החיבור‪ .‬ס בי ר שנו ס ח זה‪ ,‬ה מובא גם בר א שוני ם‪ ,‬מ קורי יו ת ר מן הנו ס ח הרווח‪90.‬‬

‫לכאורה ניתן היה להקשות קושיה זו גם על דברי רבה‪ ,‬אלא שהעיסוק הוא בהולדת ריח על ידי אש שלא‬                  ‫‪88‬‬
                                                                                     ‫כסחופי וכמלילות‪.‬‬     ‫‪89‬‬

‫גם הביטוי ׳מאי טעמא׳‪ ,‬הנוסף במקצת העדים‪ ,‬אינו מופיע בשאר הסוגיה‪ .‬במקומו מופיעות המילים‬                    ‫‪90‬‬
                                                                                         ‫׳משום׳‪ ,‬׳מפני׳‪.‬‬

‫רבה ורב יוסף מגיבים להלכתו של רב יהודה בניסוח ׳‪...‬דאמרי תחייהו׳ מספר פעמים בבבלי‪ :‬שבת מו‬
   97   98   99   100   101   102   103   104   105   106   107