Page 99 - גנזי קדם ז

‫בין תלמוד לקיצור‪ :‬מגילת גניזה לבבלי ביצה ‪97‬‬

‫ה מנו מ ק ת של ר בינ א לקולא‪ 71.‬כאן אין צורך לו מר במפור ש שרבינ א מ תי ר ט ל טו ל‪ ,‬שכן‬
‫עניין הה שמטה אינו נזכר כלל! אחריה מובאת דעתו ה שונה לגמרי של רב אדא‪ ,‬ה מתיר‬

‫לשמוט את ה שיפוד)ללא ה תיי חסו ת לבשר שעליו( בלבד‪.‬‬
‫ואולם גט סדר זה אינו מניח א ת הדעת‪ ,‬מן ה סי בו ת הבאות‪ :‬רא שית‪ ,‬רב אדא דן‬
‫בעניין השיפוד והלכתו חולקת על רב יהודה י שירות ולכן טבעי יותר שתובא אחריה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬שני אמוראים אלה אינ ם מתייחסים כלל לעניין הבשר שנ שאר על השיפוד‪ ,‬אף‬
‫שזו בדיוק מחלוקת רב חייא בר אשי ורבינא‪ .‬יש היגיון להביא את המחלוקת הבסיסי ת‬
‫ביחס לטלטול ולאחריה את החילוקים ה׳עדינים׳ שבה‪ .‬שנית‪ ,‬טבעי לסיים את הדיון‬
‫ההלכתי במימרה מסכמת של אמורא מאוחר ‪ -‬במקרה שלנו רבינא ‪ -‬שנימוקו עמו‪.‬‬

‫בגר ס ת ג‪ ,3‬רבינ א אינו הדעה ה א חרונ ה בסוגיה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬דווקא ק שיים אלה מטים א ת הכף לכך שנוס ח ג‪ 3‬הוא המקורי ולפנינו סוגיה‬
‫המורכבת משני חלקים שבמקורם לא היו ק שורים זה בזה‪ .‬הראשון מורכב משלוש‬
‫הדעות הרא שונות והן הבסיס של הסוגיה‪ ,‬שהוא כאמור מבנה רגיל לחלוטין‪ :‬מחלוקת‬
‫בין א מור אים קדומים )בני הדור השני בשם שמואל ורב( והכרעה מנו מק ת של אמורא‬
‫מאוחר‪ .‬החלק השני הוא מימרת רב אדא‪/‬מלכיו)דור רביעי( וריכוז ההלכות של רב מלכיו‬
‫ורב מלכיא‪ .‬אכן‪ ,‬בכל המקבילות שבהן מובאת רשימה זו) כ תו בו ת ס א ע״ב; עבודה זרה‬
‫כט ע״א; מכות כא ע״א; נדה נב ע״א(‪ ,‬היא עוקבת את מימרת ה א מור א)ר ב מלכיו ורב‬
‫אדא בר א הבה ב צורו ת שונו ת( ללא ה פ ס ק של הלכה א ח ר ת ביני ה ם‪ 72.‬ל או ר הנ תוני ם‬
‫שבידינו‪ ,‬אין לדעת כלפי מה או מי נאמרה הלכה זו‪ .‬מניסוחה כפי שהוא לפנינו נראה‬
‫שהיא נאמרה על מחלוקת רב ושמואל שהביאו רב יהודה ור׳ חייא בר אשי‪ .‬עם זאת‪ ,‬ייתכן‬
‫מאוד שהיא נאמרה בצורה עצ מ אית) מעין‪ :‬׳שיפוד שצלה בו בשר שומטו ומניחו בקרן‬

‫זוית׳( ו שוכתבה כדי ש ת ת אי ם ל סוגיי תנו‪73.‬‬
‫גרסת ג‪ 3‬ייחודית במקוריותה וכך היא חו שפת לפנינו א ת הצורה הגולמית שבה הורכבה‬
‫מימרת רב אדא על הסוגיה הבסיסית‪ .‬הבעיות שמנינו לעיל נובעות מהרכבה זו‪ ,‬וגרס או ת‬

‫תמיכה לכך ניתן למצוא בעמוד הקודם )כח ע״א‪ ,‬שורות ‪ ,(6-5‬ושם מופיעים שלושה אמוראים אלה‬ ‫‪71‬‬
‫בצמידות‪.‬‬ ‫‪72‬‬

‫ח׳ אלבק‪ ,‬מבוא לתלמודים‪ ,‬ירושלים תשכ״ט‪ ,‬עמ׳ ‪ ,296‬כותב על רב מלכיא ורב מלכיו שאמרו כל אחד‬ ‫‪73‬‬
‫שלוש הלכות בשם רב אדא בר אהבה‪ .‬ואולם לפי רוב הגרסאות בסוגיה‪ ,‬ההלכה של רב מלכיו הובאה‬
‫במסורת אחרת בשמו של רב אדא‪ .‬יש לבדוק מחדש את הנחותיו של אלבק בעניין זה לאור ממצא כתבי‬

‫היד‪.‬‬
‫ראה לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,71‬לשון ר׳ אלעזר מוורמייזא בדרשתו‪ ,‬המאחדת בצורה רהוטה את מימרות האמוראים‬

‫השונות‪.‬‬