Page 150 - גנזי קדם ז
P. 150
148שמחה עמנואל
)ראה להלן( ,והוא מסתמך בעיקר על מה שעולה בדעתו .כמעט כל אחד מן הדיונים
שבפנקס נפתח או נ ח ת ם במלים ׳נ״ל׳ או ׳כנ״ל׳) =נראה לי ,כך נראה לי( ,ולע תי ם הוא גם
מ ש ת מ ש בלשון ׳כך ד ע תי נוטה׳ 9.הוא אינו מ ה ס ס ל חלוק על דברי קוד מיו -ר׳ שמ שון
]משאנץ[ וכנרא ה גם הר מב״ם 10.כו ח ה ס בר ה אף הביא א ת ה מ חבר ל פ סי קו ת יו צ או ת
דופן ,שלא מצאתי כדוגמתן אצל חכמים אחרים .כמה וכמה פסיקות מעין אלה מצא
גו טסמן ב ק ט עי ם ש פר ס ם 11,וגם ב ק ט ע הנ ד פ ס להלן י ש דוגמה לדבר :פ סי ק תו של ה מ חבר
כי האיסור המפורש בתלמוד על טבילת נידה ב שעות היום נאמר רק לגבי טבילה ביום
ה ש מיני ל ט הר ת ה ,ואילו ביו ם ה ת שי עי מו ת ר לה לטבול גם ב ש עו ת היו ם 12.אף ב שאלה
של נוסח לא היסס המחבר להכריע ,והוא צידד בגרסה שמצא ב׳ספר זקן׳ של התלמוד,
אף שגרסה זו מנוגדת לגרסתם של כל הרא שונים ואין לה זכר בכל שבעת עדי הנוסח של
ה תל מוד שבידינו 13.נ מצ א א פו א ש ה מ חבר ניחן בביטחון ע צ מי רב וסמך ב עי קר על כוח
הסברה שלו.
בדפים שבידינו עוסק המחבר בשורה ארוכה של נו שאים הלכתיים .שני נו שאים
תופסים מקום נכבד בשרידי הפנקס שבידינו :הלכות אבלות ,התופסים כארבעים אחוז
מן הדפים שבידינו ,והלכות תרו מו ת ו מע שרות וחלה ,ה תו פ סי ם כעשרה אחוז מן הדפים.
את עיסוקו הנרחב של הכותב בהלכות אבלות אינני יודע להסביר ,ואילו עיסוקו במצוות
התלויות בארץ נובע ,כך מסתבר ,מ שהותו בארץ ישראל ,כפי שנראה בהמשך הדברים.
ג .תולדותיו של המחבר
מן הדפים שבידינו ניתן לדלות רק מעט ידיעו ת על ז הותו של המחבר ,אך דומה שדי בהן
כדי ל שרטט משהו מן הביוגרפיה שלו.
א .המחבר הכיר את ׳הלכות שמחות׳ של מהר״ם מרוטנבורג ואף ציטט מהן במפורש:
׳ראיתי כתוב בספר הר׳ מאיר מרונטבוק) !( שאמרו לו בשם הרב ר׳ יחיאל מפריש
שמי ש מ ת לו מ ת ברגל הו א ישן בין ה אנ שי ם והיא י שנ ה בין הנ שי ם . . . 14ו איני
קטע אוקספורד ,MS Heb. d 46דף 129א)גוטסמן ,עמ׳ נח( ודף ) • 130פעמיים; גוטסמן ,עמ׳ סא ,העתיק 9
בטעות בשני המקרים :כר״ג ,אך בכתב היד :כד״נ(.
10
ראה להלן ,עמ׳ :164-163׳כתב רבנו שמשון ...ודעתי אינה כדעתו׳; ולהלן ,ליד הערה .26 11
ראה:גוטסמן,עמ׳נב. 12
13
ראה להלן ,ליד הערה .86 14
ראה להלן ,הערה .92
ראה :הלכות שמחות השלם מאת רבינו מאיר ב״ר ברוך מרוטנבורג ז״ל ,מהדורת ע״ד לאנדא וי״א
