Page 154 - גנזי קדם ז

‫‪ 152‬שמחה עמנואל‬

‫בספרות ההלכה ככינויים ספרותיים למקומות שאין רוצים לנקוב בשמם המפורש‪,‬‬
‫ו ל ע תי ם נדירו ת מ אוד מ ש מ שו ת לצורך זה גם ערי ם נו ס פו ת ב ארץ י שראל‪ 32.‬ואולם‪,‬‬
‫אזכורים פיקטיביים מעין אלה משמ שים א ת הכותבים רק ברצותם להעלים מן הקורא‬
‫א ת ה מ קו ם ה מדויק שבו ה תר ח ש ה מ אור ע ולט שט ש א ת פרטי ה מע שה‪ 33.‬ב מקר ה שלפנינו‪,‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬כותב המחבר במפורש שהוא מערער על פסיקתו של ׳רבינו׳ הידוע) שלנו‪,‬‬
‫לצערנו‪ ,‬אין הוא ידוע(‪ ,‬וממילא אין כל טעם בטשטוש שמה של העיר שבה אירע המעשה‪.‬‬
‫דומה אפוא שיש להבין את הידיעה שלפנינו כפשוטה ולפנינו עדות על מעשה שאירע‬
‫בעכו במחצית השנייה של המאה השלוש עשרה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬צריך להדגיש כי זיהוי זמנו‬
‫ומקומו של מחבר ה פנקס ההלכתי מבוס ס בעיקר על הנחה זו‪ ,‬ומי שאינו מקבל אותה יגיע‬

‫למסקנות שונות לחלוטין על מקומו וזמנו של הפנקס‪.‬‬
‫שני דיונים נוספים בפנקס ההלכה מסייעים לטענתי שמחברו שהה בארץ ישראל‪.‬‬
‫האחד‪ ,‬דיונו של המחבר ב שאלה)ספק תאורטית ספק מעשית( מה דינו של שליח שקיבל‬
‫מחברו פתילות של שעווה כדי להדליקן ב׳קבר הצדיקים׳ אך עיכב את הפתילות בידו ולא‬
‫ה ש ת מ ש בהן ל מ טרה ה מ בו ק ש ת‪ 34.‬ה מנהג להדליק נרו ת על קברי צ די קי ם‪ 35‬נפוץ היה ב אר ץ‬

‫ואה‪ :‬ש׳ אסף‪ ,‬׳]על[ לוין בנימין‪ ,‬אוץ ישואל בתשובות הגאונים ופירושיהם׳‪ ,‬קרית ספר‪ ,‬ג)תופ״ו‪-‬תופ״ז(‪,‬‬ ‫‪32‬‬
‫עמ׳ ‪ ;98-97‬א׳ יערי‪ ,‬׳טבויה וצפווי ‪ -‬כראובן ושמעון׳‪ ,‬תרביץ‪ ,‬יח)תש״ז(‪ ,‬עמ׳ ‪ ;64‬מ׳ בניהו‪ ,‬׳האם היה‬
‫קיים ישוב יהודי בצפורי לאחו תקופת התלמוד?׳‪ ,‬מלילה‪ ,‬ג‪-‬ד)תש״י(‪ ,‬עמ׳ ‪ ;109-103‬י׳ בן־צבי‪ ,‬שאו‬ ‫‪33‬‬
‫ישוב‪ ,‬ירושלים תשכ״ו‪ ,‬עמ׳ ‪ ;180-175‬א׳ בשן‪ ,‬׳שמות ערי ארץ־ישראל ככינויים לערים בחו״ל בספרות‬
‫השו״ת של התקופה העות׳מאנית׳‪ ,‬בו־אילן‪ ,‬יב)תשל״ד(‪ ,‬עמ׳ ‪ ;165-137‬ד׳ תמו‪ ,‬׳לזיהויים של שמות ערי‬ ‫‪34‬‬
‫ארץ־ישראל בספרות השו״ת׳‪ ,‬ציון‪ ,‬לח)תשל״ג(‪ ,‬עמ׳ ‪ .169‬וראה גם‪ :‬ש׳ אבומסון‪ ,‬׳על היישוב בגוש חלב‬ ‫‪35‬‬

‫ובחמת׳‪ ,‬הנ״ל‪ ,‬עניינות בספרות הגאונים‪ ,‬ירושלים תשל״ד‪ ,‬עמ׳ ‪.237-236‬‬
‫אף במקוים אלה אין דוגמאות רבות לשימוש בשמה של העיו עכו‪ .‬ליוצא מן הכלל ואה‪ :‬׳ראובן נתן מעות‬
‫לשמעון בלוד להוליכם לצפווי‪ ,‬והלך ראובן לעכו כי שם ביתו‪ ,‬ושמעון הלך לצפווי וחזו ללוד׳)שאלות‬
‫ותשובות הושב״ש‪ ,‬מהדורת מ׳ סובל‪ ,‬ירושלים תשנ״ח‪ ,‬סי׳ קסז(‪ .‬ייתכן שאף בתשובת הושב״א הנזכרת‬
‫להלן נעשה שימוש פיקטיבי בשם העיו עכו‪ :‬׳וזה נוסח שטו הצואה‪ :‬ביום פלוני נכנסנו אנו העדים לבקו‬
‫את יעקב‪ ...‬ואמו שימכרו יוושי]ו[ ביתו‪ ...‬אשר יש לו בעכו במגרש היהודים׳)שו״ת הושב״א‪ ,‬מהדורת א׳‬

‫זלזניק‪ ,‬ירושלים תשנ״ז‪-‬תשס״ה‪ ,‬ב‪ ,‬סי׳ ועא(‪.‬‬
‫ואה להלן‪ ,‬עמ׳ ‪ .162‬לכמה מן המקורות הנזכרים להלן על הדלקת נוות נתוודעתי בעזרתם של פרופ׳‬

‫יעקב שפיגל והרב מרדכי הוניג‪ .‬תודתי נתונה להם גם כאן‪.‬‬
‫על תולדותיו של מנהג זה ואה‪ :‬ויינו‪ ,‬עלייה‪ ,‬עמ׳ ‪ ;318,283 - 280,278- 277 ,273,255‬י״ש ליכטנשטיין‪,‬‬
‫מטומאה לקדושה‪ :‬תפילה וחפצי מצווה בבתי קברות ועלייה לקברי צדיקים‪ ,‬תל אביב תשס״ז‪ ,‬עמ׳‬
‫‪ .308-301‬המנהג התפתח מאוד למן המאה החמש עשוה ואילך‪ ,‬תחילה בקבו שמואל הנביא ולאחר‬
‫מכן במיוון‪ .‬ואה‪ :‬א׳ יערי‪ ,‬׳תולדות ההילולא במיוון׳‪ ,‬תרביץ‪ ,‬לא)תשכ״ב(‪ ,‬עמ׳ ‪ .99-92‬ייתכן שהמנהג‬
‫להדליק נוות על קבריהם של צדיקים הוא פיתוח ושילוב של שני מנהגים נפרדים ‪ -‬הדלקת נוות בבית‬
‫הכנסת ותפילה על קבוי צדיקים‪ .‬על מנהגים אלה ואה‪ :‬י״מ תא־שמע‪ ,‬התפילה האשכנזית הקדומה‪:‬‬
‫פרקים באופייה ובתולדותיה‪ ,‬ירושלים תשס״ג‪ ,‬עמ׳ ‪E. Horowitz, ‘Speaking to the Dead: ;213-199‬‬