Page 156 - גנזי קדם ז
P. 156

‫‪ 154‬שמחה עמנואל‬

‫אך אולי ב א מצ ע או ת ה ה מ אה‪ 41.‬כל ה ע דויו ת ש מני תי על ה מנהג מגי עו ת מ אר ץ י שראל‪,‬‬
                              ‫ודיונו ההלכתי של מחבר הפנקס ממקם גם אותו בארץ ישראל‪.‬‬

‫אנו מוצאים בפנקס דיון ארוך נוסף‪ ,‬אף הוא ארץ י שראלי מובהק‪ ,‬על השאלה אם‬
‫מצוות ערלה‪ ,‬כלאיים‪ ,‬תרו מו ת ומע שרות וחלה נוהגות בתבואה ובפרות של גויים‪ .‬דיון‬
‫זה תופס שני דפים שלמים בפנקס וייתכן שאף הרבה יותר‪ ,‬שכן הדיון נקטע באמצעו‬
‫והדפים ה ס מו כי ם ח ס רי ם‪ 42.‬נו שא הלכ תי זה ה ע סי ק א ת חכמי ארץ י שראל מאז ו מעולם‪43,‬‬
‫והעיסוק הנרחב בו בקטע הגניזה מחזק אף הוא א ת הקביעה שפנקס ההלכה שלפנינו‬

                                                            ‫נכתב בידי חכם ששהה בארץ ישראל‪.‬‬

   ‫״‪ .‬עכו וחכמיה במחצית השנייה של המאה השלוש עשרה‬

‫הצרה הנזכרת לעיל שנתרגשה על יהודי עכו והתענית שנקבעה בעקבותיה אינן נזכרות‪,‬‬
‫למיטב ידיעתי‪ ,‬בשום מקום אחר‪ .‬המקורות העבריים והלטיניים של התקופה אינם‬
‫מתעדים כל סכנה מוחשית שריחפה על ראשם של היהודים בעיר במחצית השנייה של‬
‫ה מאה ה שלו ש ע שר ה עד לימי ה מצור על ה עיר ב שנ ת ‪ ,1291‬ש ב ע ק בו תיו חרבה העיר‪44.‬‬
‫בימי המצור גזרו חכמי עכו תענית‪ ,‬והיא נזכרת בקינתו של המשורר יוסף הירושלמי על‬

                                                                                    ‫חורבנה של עכו‪:‬‬

‫ישואל‪ ,‬ירושלים תש״ו‪ ,‬עמ' ‪ .77‬וראה גם שם‪ ,‬עמ' ‪' :79‬למעלה ממעיין השילוח בהו שם מצודת ציון‪...‬‬               ‫‪41‬‬
    ‫ושם בניין ישן קוראים אותו היכל דוד‪ ,‬מכוון נגד בית המקדש‪ ,‬מדליקין שם נוות לקדושת המקום'(‪.‬‬
                                                                                                         ‫‪42‬‬
‫על ו' שמואל בן שמשון ואה‪ :‬ויינו‪ ,‬עלייה‪ ,‬עמ' ‪ ;41- 39‬פואווו‪ ,‬עמ' ‪3‬ו‪8-2‬ו‪ .2‬על ו' מנחם החברוני ועל‬          ‫‪43‬‬
‫האפשרות שתיאורו אינו אותנטי)אף שבוודאי כבו נכתב במאה השלוש עשוה( ואה‪ :‬ויינו‪ ,‬שם‪ ,‬עמ'‬                     ‫‪44‬‬
‫‪ ;42-41‬פואווו‪ ,‬עמ' ‪ .223-218‬על תלמיד הרמב״ן)ועל החיבור'אלה מסעות' המקביל לו( ואה‪ :‬פואווו‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;241-228‬א' ויינו‪"' ,‬מפיהם ולא מפי כתבם"‪ :‬על דוכי רישומה של מסורת המקומות הקדושים‬
‫בארץ־ישראל בימי הביניים'‪ ,‬וזאת ליהודה‪ :‬מחקרים בתולדות אוץ ישואל ויישובה מוגשים ליהודה בן‬

                                    ‫פוות‪ ,‬בעריכת י' בן־אויה וא' ויינו‪ ,‬ירושלים תשס״ג‪ ,‬עמ' ‪.342-328‬‬
‫קמבוידג'‪ ,T-S F 5.40 ,‬דפים ‪ .2-1‬טיעוניו של המחבו דומים מאוד למה שטען באותן שנים ממש ו'‬

                                                                     ‫אליהו מעכו; ואה בהערה הסמוכה‪.‬‬
‫ואה‪ ,‬למשל‪ ,‬את דיונו של הושב״א עם ו' אליהו מעכו)שו״ת הושב״א ]לעיל‪ ,‬העוה ‪ ,[33‬ה‪ ,‬סי' נו; שו״ת‬
‫הושב״א החדשות‪ ,‬סי' קמז(; וכן הפולמוס שהתעוור בנושא זה במאה השש עשוה)שאלות ותשובות ו'‬

                                                ‫בצלאל אשכנזי‪ ,‬ירושלים תשנ״ד‪ ,‬סי' א‪-‬ב‪ ,‬עמ' א‪-‬מד(‪.‬‬
‫ב״ז קדו העלה את האפשרות שיהודי עכו נפגעו בקיץ של שנת ‪ ,1290‬בעת שצליינים מאיטליה עשו‬
‫שפטים במוסלמים ובנוצוים מזרחיים‪ ,‬אך להשערה זו אין לפי שעה כל ביסוס‪ .‬ואה‪ :‬קדו)לעיל‪ ,‬העוה‬

                                                                                 ‫‪ ,(30‬עמ' ‪ ,407‬העוה ‪.82‬‬
   151   152   153   154   155   156   157   158   159   160   161