Page 163 - גנזי קדם ז

‫דפים מפנקס הלכה של עולה רגל במאה השלוש עשרה ‪161‬‬

‫וע״א‬

‫מע שה היה בעכו‪ 75‬פע ם א ח ת א מרו הגוים ל ע שו ת‬

‫רעה לישראל‪ ,‬וגזר רבינו להתענות שלשה ימים יום אחר‬

‫יום רצופים‪ .‬ובעיני היה פלא‪ ,‬כי היה לו לגזור שני וחמישי‬

‫וש]ני כ[תיקון חכמ׳‪ ,‬אחרי שאם היו יכולים לחלקם‪ ,‬דהא‬

‫]קיימ׳[ לן לווה אד ם ת עני ת ופורע‪ 76,‬ולא עוד כי לא נ מצ א‬

‫בכל ק ד מונינו שע שו ככה‪ 77,‬וגם א ס ת ר לא גזרה ימ׳ל‬

‫רצופים‪ .‬וכן א מרו ר בו תינו שהיו מת חילין מבערב‪78,‬‬

‫א״כ לא היו רצופין‪ .‬וכן מוכיח מן המקרא דכת׳ של שת‬

‫י מי ם לילה ויום‪ 79,‬ו א ם היו ר צו פי ם היה לכתוב וצומו‬

‫עלי עד יום השלישי בערב‪ ,‬כדכת׳ עד האחד ועשרים‬

‫בערב‪ 80.‬אלא ודאי מפוזרין היו כ א שר א מרו רבו תינו‪.‬‬

‫תפילת ערבית בין למאן דאמ׳ חובה‬ ‫נ״ל‪.‬‬

‫בין ל מאן דאמ׳ ר שו ת‪ 81‬לאו ת פיל ת ציבור היא‪ ,‬שא׳‪82‬‬

‫]שאין[ ציבור המנדבים נדבה‪ .‬אבל למאן דאמ׳‬

‫חובה ]היי[נו ליחיד‪ ,‬כלומר על הכהן מצוה‬

‫להקטיר איברים ופדרים כל הלילה‪ ,‬כך חייב‬

‫כל יחיד להתפלל בלילה י״ח ברכות‪ .‬ולפיכך אין‬

‫אחד יכול להתפלל על ידי אחרים‪ .‬ולפיכך אין בו סדר‬

‫תפילת ציבור ואין אומ׳ בה קדושה כמו ליוצר‬

‫ולמנחה לפי שהן חובת ציבור‪ .‬כנ״ל‪.‬‬

‫שלוש מילים אלה כתובות בצבע שונה‪.‬‬ ‫‪75‬‬
‫תענית יב ע״ב‪.‬‬ ‫‪76‬‬
‫‪77‬‬
‫חכמי אשכנז גזרו תעניות של שלושה ימים רצופים בעת פורענויות קשות‪ .‬כך עשו בפרעות של מסע‬
‫הצלב הראשון‪ ,‬בשנת ‪ ,1096‬וכך גזר מהרי״ל בשנת ‪ .1421‬ראה‪ :‬גזרות אשכנז וצרפת‪ ,‬מהדורת א״מ הברמן‪,‬‬ ‫‪78‬‬
‫ירושלים תש״ו‪ ,‬עמ׳ כה )ושם‪ ,‬עמ׳ עב‪-‬עג(; י״י גרינוולד‪ ,‬מהרי״ל וזמנו‪ ,‬ניו יורק תש״ד‪ ,‬עמ׳ ‪) 72‬על‬
‫מאורעות אותם ימים ראה‪ :‬י״י יובל‪ ,‬חכמים בדורם‪ ,‬ירושלים תשמ״ט‪ ,‬עמ׳ ‪ ,107-102‬ושם ספרות נוספת(‪.‬‬ ‫‪79‬‬
‫ראה‪ :‬מדרש תהלים‪ ,‬מהדורת ש׳ בובר‪ ,‬ווילנה תרנ״א‪ ,‬כב‪ ,‬ה‪ :‬׳ואל תאכלו ואל תשתו‪ ...‬יכול יהו צמים‬ ‫‪80‬‬
‫‪81‬‬
‫לילה ויום שלשה ימים ושלשה לילות ולא היו מתים‪ ,‬אלא היו מפסיקין מבעוד יום׳‪.‬‬ ‫‪82‬‬
‫אסתר ד‪ ,‬טז‪.‬‬

‫שמות יב‪ ,‬יח‪ :‬׳עד יום האחד ועשרים לחדש בערב׳‪.‬‬
‫ברכות כז ע״ב‪.‬‬

‫כנראה מילוי שורה‪.‬‬