Page 165 - גנזי קדם ז
P. 165

‫דפים מפנקס הלכה של עולה רגל במאה השלוש עשרה ‪163‬‬

                           ‫בעצמה לא היתירו‪ .‬ורב אידי בר אבון ורב‬
                     ‫אחא בר יעקב ורב יהודה ורבא שהתירו לטבול‬

                         ‫ביום מ שום פחד‪ ,‬אבל אי לאו פחד לאו היו‬
                           ‫מתירין אפילו שלא בזמנה‪ .‬היינו בטבילת‬

                    ‫נדה‪ ,‬לפי שבי מי ה ם היו טו בלו ת ש תי טבילות‪87,‬‬
               ‫א ח ת לנדה לנ קיו ת בעלמא ל הקל אי סור א וה שני ה‪88‬‬

                                                                     ‫‪2‬ע״א‬
       ‫אין‪ 89‬א חרי ם חייבין לקד שה‪ .‬ומכבוד אביו ו א מו אין א ח רי ם‬

             ‫חייבין לכבדם‪ .‬וחולץ ומיבם יבמתו אין אחרים חייבין‬
      ‫לחלצה וליבמה‪ .‬ומדידת עגלה אין הרחוקים חייבין לימדוד‪,‬‬

           ‫וכן הדיין אין הדבר חיוב על א חרים‪ ,‬אין מברכין עליהם‬
              ‫כלל כמו שפרשנו‪ .‬אבל ברכת אירוסין ונישואין שהם‬

            ‫ברכת הודאה כל ישראל חייבין לברכה ואחד מברך על‬
           ‫ידי כולם‪ ,‬כנ״ל‪ .‬אמ' רב‪ 90‬ח תן וכל ה שו ש ביני ם וכל‬

                 ‫בני סוכה פטורין מן הסוכה כל שבעה משום דבעו‬
‫למחדא‪ ,‬ופריך וליכלו בסוכה ולחדו בסוכה‪ ,‬ושני אין שמחה אלא‬

        ‫במקום חופה‪ .‬ומשמע שאין שמחה אלא בחופה‪ .‬מתוך כך‬
              ‫כתב רבנו שמשון שיש להזהר מה נקרא מקום חופה‪,‬‬
              ‫שמכאן נראה שהסוכה אינה מקום חופה‪ ,‬ואם כן אם‬

        ‫הניח החתן מקום חופה והלך במקום אחר אפילו בחדרים‬
            ‫]א[ו בעליות שבבית אין לברך שבע ברכות שהרי סוכה‬

      ‫‪...‬בית ואפילו הכי אמ' שאין מברכין סוכה >שמחה< בסוכה‬

‫השווה‪ :‬׳כבר היו רגילות הנשים לטבול לאחר שבעת ימי הנידות וספרו אחר כן ז' ימי נקיים משום חומרא‬            ‫‪87‬‬
‫דר' זירא‪ ,‬ואז היו מקילות בליבון' )ספר הישר‪ :‬חלק השאלות והתשובות‪ ,‬מהדורת ש״פ רוזנטל‪ ,‬ברלין‬
‫תרנ״ח‪ ,‬עמ' ‪ ,134‬סי' נט‪ ,‬סעיף ב; ספר הישר‪ :‬חלק החידושים‪ ,‬מהדורת ש״ש שלזינגר‪ ,‬ירושלים תשל״ד‪,2‬‬             ‫‪88‬‬
                                                                                                        ‫‪89‬‬
   ‫סי' קפ(‪ .‬וראה‪ :‬ש' עמנואל‪' ,‬שבעה נקיים‪ :‬פרק בתולדות ההלכה'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬עו)תשס״ז(‪ ,‬עמ' ‪.247-245‬‬            ‫‪90‬‬
                                                                        ‫כאן מסתיים הדף וההמשך חסר‪.‬‬

‫הדיון כאן הוא על עניין שהראשונים התחבטו בו רבות‪ :‬מה טעם מברכים ברכת המצוות רק על מצוות‬
      ‫מסוימות ועל אחרות אין מברכים‪ .‬לדברי הכותב‪ ,‬אין מברכים אלא על מצוות המוטלות על הכלל‪.‬‬

‫סוכה כה ע״ב‪ .‬וראה‪ :‬תוספות‪ ,‬שם‪ ,‬ד״ה 'אין' )התוספות למסכת סוכה הן תוספות שאנץ; ראה‪ :‬אורבך‬
                                                                        ‫]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[16‬עמ' ‪.(612-611‬‬
   160   161   162   163   164   165   166   167   168   169   170