Page 170 - גנזי קדם ז
P. 170
168שמאי פישמן
מסר כי לאל־ואקדי הייתה נטייה שיעית קלה .מבין חיבוריו של אל־ו אקדי הגיע לידינו
׳כתאב א ל־ מ ע׳ אזי׳) ס פ ר קרבות הנביא( וכן נ שתמרו ציטוטים רבים מכתביו ברחבי
ה ס פרו ת ה הי ס טו רי ת .ל ד ע ת ה חו ק ר ,Caetaniדיווחיו של א ל־ו א ק די מ ש ק פי ם עדויו ת
היסטוריות קוהרנ טיות וי שירות בהשוואה לאחרים .יו תר מכל היסטוריון שפעל לפניו,
אל־ואקדי מנסה ליצור כרונולוגיה של הקרבות הצבאיים .לעתים הוא מציג שתי מסורות
סו תרו ת ומברר א ת העדיפות של כל אחת ואחת מהן .אל־ואקדי נהג לשאול צאצאים של
חברי הנביא על ה שתתפותם של אבותיהם בקרבות ,וביקר באתרי הקרבות כדי להתר שם
מן הטופוגרפיה שלהם .אל־ואקדי גם ניחן בזיכרון טוב במיוחד .יש הטוענים שאל־ואקדי
שאב מאבן אס חאק ,ואחרים סבורי ם כי אל־ו אקדי ואבן אס חאק שאבו מאותו מקור.
אבן סעד ,מ חבר ה׳ ט ב ק א ת׳ היה תל מידו של א ל־ו א ק די וציטט ר בו ת מ מ סו רו תיו 2.מיד ת
אמינותו של אל־ואקדי שנויה במחלוקת בין חוקרי ההיסטוריה של רא שית האסלאם.
שתי הפ ס ק או ת הבאות ) שורות (19-13 ,13-3מ תיי חסו ת לאל־נצ׳ר בן אל־חארת׳,
קוריישי עשיר מן התקופה הפרה־אסלאמית ,שעסק במסחר עם ממלכת אל־חירה ועם
פרס הססנית .הוא ייצג את פלג עבד אל־דאר בקבוצת ה׳מטעמון׳ ,האחראים על אספק ת
מזון להולכי הרגל .הוא התנגד בתוקף לנביא מחמד והעלה את גדולת מלכי פרס,
ופסוקים שונים בקוראן העוסקים באויבי הנביא נתפסים כמתייחסים אליו .על פי
המסורת הרווחת ,הוא נשבה בקרב בדר לאחר שלחם בשורות קריש והנביא הרג אותו
בעצמו ,ולפי מסורת אחרת ,היה זה עלי שהרג אותו .לאחר מותו חיברה עליו אחותו
שיר קינ ה 3.לפי חיבור ׳תולדו ת חיי הנ בי א׳) ה׳ סיר ה׳( ,א ל־נ צ׳ר היה נו ש א דגלם של אנ שי
מכה בקרב בדר ,ובכל פעם שהנביא רצה לכנס את אנ שיו במכה שלפני ההג׳רה ,החל
א ל־נ צ׳ר ל ס פר סי פורי גבורה של מלכי פר ס שלמד ב אל־ חיר ה4.
אף לפי הקטע שלפנינו ,הביא אל־נצ׳ר מאל־חירה את סיפורי הגיבורים הידועים
מן המיתולוגיה האיראנית ,ר ס ת ם ואספנדיאר ,והוא נהג לספר אות ם כדי ל הת חרו ת
בנבואות מחמד .לפי השאהנאמה ,׳ספר המלכים׳ האיראני ,הגיבור האיראני רס ת ם
היה נסיך שלחם בטוראנים ובממלכת קאוס והכניע א ת הדמונים של מאזאנדאראן.
א ס פ אנדי אר היה בן המלך גו שטאספ ,בן זמנו של זורו א ס תר ,והוא נטה לקבל א ת ב שורתו
ה ד תי ת .אף הו א נל ח ם נגד ה טו ר אני ם וני צ ח ם אבל ר ס ת ם הרג או תו בדו־ קר ב 5.ה סי פור
S. Leder, ‘al-Wakidi’, ibid., 11, Leiden 2002, pp. 101-103 2
Ch. Pellat, ‘al-Nadr b. al-Harith’, ibid, 7, Leiden — New York 1993, pp. 872-873 3
4
אבן השאם ,אל־סיוה אל־נבויה ,ביירות ,1,1990עמ׳ .239 5
R. Levy, An Introduction to Persian Literature, New York 1969, pp. 64-71