Page 16 - זכרונות חדשים לאתר
P. 16
14פמרבוקאראשון
הרוחניים של האומה .כשאנו מגינים על קיום היהדות בתור טיפוס
תרבותי–היסטורי ,עלינו לדעת ,שתורת היהדות היא אחד היסודות
המורכבים ביותר של התרבות הלאומית ,ומי שבא לבטלה — כאילו חותר
תחת בסיס–קיומה .אין בינינו ובין החרדים אלא זה ,שהם מכירים ביהדות
מ ס ו ר ת י ת ,שצורותיה נקבעו מראש לעולם ועד ,ואנו מכירים ביהדות
ה ת פ ת ח ו ת י ת ,הלובשת ופושטת צורות והמסתגלת בלי הפסק לתנאי
התרבות החדשה .הם מכירים בעיקר של קדושה ,ואנו — ביצירה חפשית7.
ספרות התחייה העברית (ואולי אף מפרשיה הראשונים) ביקשה אפוא להצביע
על זיקתה לעבר ולטפח אותה כדי לקנות לעצמה אחיזה היסטורית ,גם אם
חלקית בלבד ,בד בבד עם התנערותה מריבונותה של הדת וחתירתה לעצמאות
רוחנית .משום כך לא נמצא באסופות שספר זה מוקדש להן כפירה מפורשת
באמיתותן של מסורות יהודיות כי אם התפלמסות עמן ,המשקפת את החיפוש
של בני דור מפנה המאה אחר יהודיות רלוונטית ,כזו שתספק את צורכיהם
המודרניים אך תיוותר נטועה ,לפי תחושתם ,בשפה היהודית המסורתית על
מכלול סמליה .האסופה המודרנית ניזונה מן המתח בין ייצוג לפירוש ,ועל כן
היחס שלה לעבר היהודי הקדום הוא יחס דיאלוגי–פרשני ולא רק ביקורתי8.
מושג מפתח העשוי לתווך בין שתי תפיסות עולם (לפחות) המתחרות זו
בזו אך גם משלימות זו את זו בתודעתו של בן דור התחייה — תפיסת העולם
הרבנית–מסורתית ותפיסת העולם החילונית–מודרנית — הוא ‘זיכרון תרבותי‘.
לדברי יאן אסמן מושג זה מעניק למושג הרווח ‘זיכרון קולקטיבי‘ ,ממד
של עומק היסטורי ורוחני ביצגו צורות זיכרון שנועדו ליצור מוקדי הזדהות
דובנוב ,מכתבים [ ,]1906-1897עמ' ,18-17ההדגשות במקור. 7
היום כבר קיימים לא מעט מחקרים הרואים בתהליך ניכוס זה תהליך מניפולטיבי ודורסני, 8
שכתוצאה ממנו איבדה הלאומיות העברית את היכולת החשובה להתבונן בעצמה
בביקורתיות כיוון שבמהלכו ניכסה לעצמה גם את 'האחר' הדתי והגלותי על החלופה
האידאולוגית שהוא מייצג (ראו אצל רובין ,קידוש הציונות; בנבג'י ,יחסי ההשכלה) .כפי
שמשתמע מדבריי האחרונים אינני סבורה שהייתה כאן מניפולציה ,לפחות לא מחושבת.
האנתולוגיות הלאומיות הנציחו פרק ארוך ומשמעותי בהיסטוריה היהודית שבלי תיווכם
עלול היה להישכח במהלך הדורות האחרונים ,הגם שתיווכם היה מגמתי בדרך כלל.
גם שיטות העבודה של עורכי האנתולוגיות ,כפי שעוד אסביר במהלך העיון בסיפורים,
משקפות מתחים ולבטים ולא רק הכרעות חד–מימדיות .כמו כן ניכוס מחדש של מסורות
יהודיות באמצעות תרגום ועריכה אינו תופעה מודרנית בלעדית ,על אף אופיה הרדיקלי
של המהפכה המודרנית .עורכי אנתולוגיות וילקוטים מוקדמים יותר במהלך ההיסטוריה
היהודית לקחו אף הם חלק בעיצוב קנונים והשתקתם של קולות מתחרים ביהדות ,ובכל
זאת אין אנו תולים בהם את האחריות להשכחת העבר.
