Page 18 - זכרונות חדשים לאתר
P. 18
16פמרבוקאראשון
התרבות היהודית של העת החדשה .חיבורים אלה העלו שאלות רבות :האם
אפשר להבחין הבחנה של ממש בין מדרשים וילקוטים מסורתיים לאנתולוגיות
מודרניות? אם כן ,מהם הקריטריונים להבחנה זו? האם שפה עשויה לשמש
קריטריון מבדיל בין אנתולוגיות? האם מבחר הטקסטים והציטוטים ,המייצגים
תקופות שונות וסוגות שונות בכל אסופה ,עשוי לשמש קריטריון מבדיל?
ואולי אין לדון באסופה העברית כתופעה ספרותית תחומה אלא כתהליך ארוך
ששורשיו נטועים בשאיפות מסורתיות — לחדש ולהתאים מוסכמות רבניות
לעולם המודרני כדי להבטיח את חיותן — והמשכו בשאיפות מודרניות–
חתרניות — להחליף פרספקטיבות יהודיות דתיות בפרספקטיבות חילוניות
לאומיות?
יש דרכים רבות להבין ולהציג את שפע האנתולוגיות היהודיות שהתפרסמו
בעיקר באותה עת כדי לחדש את פניה של היהדות .עם זאת את רוב האנתולוגיות
אפשר לחלק חלוקה טבעית למדיי לסוגים — לפי שפה וקהל ,לפי מקורות ולפי
דרכי עריכה (אף שחלקן גם חוצות את התחומים וחולקות תכונות משותפות
נוספות) .בחרתי להתמקד במחזור האנתולוגיות שיצאו לאור בעברית בסוף
המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים ,ומטרת עורכיהן הייתה לחדש
את סיפורי חז"ל באמצעות עקרונות עריכה ועיצוב ספרותי חדשים .כולן
אמנם ראו אור באירופה ,אולם פניהן היו נשואות לבתי החינוך העבריים
באירופה ובארץ–ישראל גם יחד ,וכך זכו רובן למהדורות חדשות ,מתוקנות
ומורחבות בארץ–ישראל ,נלמדו במוסדות החינוך של היישוב העברי והשפיעו
על הספריות הפרטיות והציבוריות שהוקמו בקרבו .אנתולוגיות אלה חולקות
כמה מאפיינים מהותיים המלמדים על תפקידן הייחודי בחידוש הקנון העברי:
בכורתה של העברית בכל אסופה המגדירה מראש את קהל היעד של הספר;
הפנייה הבלעדית לסיפורי חז"ל והערכים הלאומיים–הומניסטיים שהעורכים
ייחסו לסיפורים וטרחו להדגישם; דרכי העריכה החדשות ,המודרניות ,של
הסיפורים בכל אחת מן האנתולוגיות ולבסוף ,המטרה הגלויה של העורכים:
לבסס באמצעות הסיפורים תודעה יהודית–לאומית מודרנית.
אסופות אלה ינקו אמנם את השראתן מחיבורים מודרניים אחרים וחלקו
כאמור מאפיינים עם עוד אנתולוגיות בנות זמנן ,אולם זיקתן הייחודית
לאידאולוגיה הציונית המוקדמת משקפת את המעבר ההדרגתי באותה עת
מתפיסת היהדות כדת לתפיסתה כתרבות לאומית .מחזור אסופות האגדה,
בהיותו חלק מאותו מעבר ,נהנה מפופולריות רבה בקרב קוראי העברית ורוב
האנתולוגיות הנכללות בו התקבלו כספרים עממיים לכל דבר וזכו להשפעה
רחבה בארץ–ישראל .האסופות הן‘ :ספורי ישורן‘ ליצחק מרגליות (,)1877
