Page 105 - גנזי קדם יא
P. 105
הזינגה ןמ תרוסמ לש הייפואל ':הרזע החווצ תוחווצ עברא' 103
ארבע ההלכות המובאות בכל עדי הנוסח של התוספתא (א ,ב ,ג ,ה) מתארות
מעשים לא ראויים של כוהנים ושל אנשים אחרים ,והחטאים החמורים שבהם,
המוזכרים בסיומו של הקובץ ,הובילו לחורבן שילה ושני בתי המקדש .אכן ,על
פי פסקה ה ,החורבן בא עקב חטאים מסוימים ,אבל הבאתה לאחר פסקאות א–ג
רומזת שהמעשים הלא ראויים שנזכרו בפסקאות הללו גרמו אף הם לחורבן שילה
ושני בתי המקדש ,גם אם אינם הגורם העיקרי .לפיכך יש לראות בחורבן המוזכר
בפסקה ה תוצאה של מכלול המעשים המתוארים בפסקאות א–ג ,ה.
האם הברייתא של 'ארבע צווחות' משתלבת ברצף הזה? לשתי הצווחות
הראשונות בנוסח גת (פסקה ד) ,העוסקות בגנותם של הכוהנים ,יש מכנה משותף
עם שאר הברייתות שבקובץ ,ואחת הצווחות מתייחסת לבן פיאבי שהוזכר גם
בפזמון שלפני הברייתא (פסקה ג) 11.ואולם הברייתא מתייחסת לכוהנים באופן
לא אחיד – קצתם מוזכרים לגנאי וקצתם לשבח .בכך סוטה הברייתא מן המגמה
של שאר ההלכות בתוספתא ,העוסקות כולן בגנותם של אותם אנשים העושים
מעשים לא ראויים .שתי הצווחות החיוביות שוברות את הרצף הרעיוני של
הקובץ בתוספתא ,המוביל להצגת המעשים החמורים שמחמתם נחרבו שילה
ובתי המקדש .אם כן ,הברייתא משתלבת במסגרת הספרותית הכוללת של נוסח
גת באופן מחוספס 12.לכן סביר שאחד ממעתיקי המסורת של גת הוסיף אותה
בהשפעת הימצאותה במקור אחר בהקשר דומה.
תמיכה לטענה שברייתת 'ארבע צווחות' אינה חלק מקורי של התוספתא
עולה מטיב ההעתקה של הברייתא בהשוואה להעתקת שאר ההלכות בקטע .ב־גת
מצויים חמישה נוסחים שיש בהם פגמים בולטים ,דוגמת משפטים שחסר בהם
מרכיב תחבירי או יש בהם מילה חסרת משמעות בהקשרה .סמוך לכל אחד ואחד
מן הנוסחים הפגומים מצוי רווח בכתב היד באורך של מילה או שתיים ,ככל
1 1אחת הצווחות על פי כל עדי הנוסח מתייחסת לישמעאל בן פיאבי .כוהן זה מוזכר בברייתא בפסקה ג
בנוסח של שאר עדי הנוסח של התוספתא ובבבלי פסחים .ב־גת בלבד הנוסח בפסקה ג הוא 'אלישמע
בן פיאבי' ,כנראה באשגרה מאחת השורות הקודמות (ראו נספח א ,שורות .)23 ,21
12הטענה שאני מעלה כאן ,בדבר חוסר ההשתלבות של ברייתת 'ארבע צווחות' במסגרת הספרותית
שבתוספתא ,אינה מבוססת על הנחה שישנה לכידות עריכתית מקיפה בתוך כל חלקי התוספתא .אף
שניתן למצוא בתוספתא את טביעת ידו של העורך וניכרים בה כמה סימני עריכה ,ודאי שאין לצפות
לאחידות מלאה בין כל רכיבי החיבור .ואולם ,בקובץ זה יש לדעתי הצדקה לבחון את ההיבט העריכתי,
לאור המגמה האחידה של כל שאר הלכות התוספתא ,המובאות בכל עדי הנוסח ,ומובילות יחד אל
מה שניתן לראות כשיאו של הקובץ בפסקה ה ,המתארת את התוצאות החמורות של מכלול המעשים
המתוארים בפסקאות הקודמות .יוצאת מן הכלל ,כאמור ,ברייתת 'ארבע צווחות' ב־גת ,המציגה מגמה
הפוכה וקוטעת את הרצף המוביל לסיומו של הקובץ.
