Page 109 - גנזי קדם יא

‫הזינגה ןמ תרוסמ לש הייפואל ‪':‬הרזע החווצ תוחווצ עברא' ‪107‬‬

‫הבית השני‪ .‬למרות השוני במיקום‪ ,‬הבאתם של שני הפסוקים רק ב־גת‪ ,‬ובהקשר‬
‫ספרותי ותוכני זה דווקא‪ ,‬מעידה על זיקה ברורה בין המקורות‪16.‬‬

‫לענייננו‪ ,‬ברצוני להציע‪ ,‬שהמקור האחר ששימש השראה להוספת הברייתא‬
‫ב־גת הוא הסוגיה בבבלי‪ ,‬פסחים נז ע"א‪ ,‬שמובאות בה באותו רצף שלוש הברייתות‬
‫הקודמות לברייתת 'ארבע צווחות' בתוספתא (פסקאות א–ג)‪ ,‬ולאחריהן ברייתת‬
‫'ארבע צווחות'; היא משתלבת שם באופן טבעי בהקשר‪ ,‬ללא הִּפסקה האחרונה‬
‫בתוספתא (פסקה ה‪ ,‬על משכן שילה)‪ 17.‬אכן‪ ,‬ה ִקרבה בתוכן ובמסגרת הספרותית‬
‫בין גת לבין הבבלי אינה מוכיחה כשלעצמה שהמסורת של גת הושפעה מן‬
‫הבבלי‪ ,‬אלא מעלה הצעה זו כאפשרות שיש לבחון בהקשר הרחב של השפעות‬
‫של הבבלי על חיבורים רבים‪ ,‬והתוספתא בכללם‪ 18.‬בנסיבות אלה‪ ,‬משיקולים‬
‫שאינם קשורים להימצאות ברייתת 'ארבע צווחות' בבבלי‪ ,‬עולה שהיא הובאה‬

‫‪ 1 6‬הבאת שני הפסוקים בדרשה הקושרת את תוכנם לחטאים מסוימים מצויה במספר מקורות נוספים‬
‫בספרות חז"ל‪ ,‬אך הפסוקים הנזכרים בהם נקשרים לחטאים אחרים ולא בהכרח לאנשי הבית הראשון‪.‬‬
‫בתוספתא‪ ,‬דמיי ה‪ ,‬כ (מהדורת ליברמן‪ ,‬עמ' ‪ ,92–91‬שורות ‪ ;)89–81‬ירושלמי‪ ,‬דמאי ו ג‪ ,‬כה ע"ג (עמ' ‪,137‬‬
‫שורות ‪ ;)20–14‬נדרים יא ג‪ ,‬מב ע"ד (עמ' ‪ ,1050‬שורות ‪ ;)32–26‬קידושין ב י‪ ,‬סג ע"ב (עמ' ‪ ,1168‬שורות‬
‫‪ – )39–32‬במקורות אלה הפסוקים נדרשים על כוהנים ולויים המסייעים בין הגרנות‪ .‬בבבלי‪ ,‬שבת קלט‬
‫ע"א‪ ,‬הפסוקים נדרשים ביחס לדיינים שאינם נוהגים כשורה‪ .‬הבאת הפסוקים בזיקה לחטאים שבגללם‬

‫נחרב הבית הראשון דווקא‪ ,‬מצויה בברייתא בבבלי‪ ,‬יומא ט ע"א–ע"ב‪ ,‬ובנוסח הברייתא ב־גת בלבד‪.‬‬
‫‪ 1 7‬ברייתת 'ארבע צווחות' מובאת בפסחים בסוגיה על המשנה האחרונה של הפרק הרביעי‪ ,‬המונה שישה‬
‫דברים שעשו אנשי יריחו‪' ,‬על שלושה מחו בידן ועל שלושה לא מחו בידן'‪ .‬אחד המעשים שמחו עליהם‬
‫הוא מנהגם להתיר בגמזיות של הקדש‪ .‬בזיקה לעניין זה מובאות הברייתות שבפסקאות א–ד‪ ,‬מחמת‬
‫הפסקה השנייה‪ ,‬המתארת את הקדשת קורות השקמה ביריחו בתגובה לנטילתם בידי בעלי זרועות‪.‬‬
‫בהקשר זה ברייתת 'ארבע צווחות' משתלבת היטב ובאופן טבעי לאחר פסקאות א–ג‪ .‬אמנם‪ ,‬הברייתא‬
‫מציינת כמה מן הכוהנים לשבח וכמה מהם לגנאי‪ ,‬בניגוד למגמה האחידה בפסקאות א–ג‪ ,‬המציגות‬
‫מעשים לא ראויים בלבד‪ .‬ואולם כאן באה ברייתת 'ארבע צווחות' בסוף הקובץ ולא באמצעו‪ ,‬והקובץ‬
‫אינו מסתיים במעשים החמורים שהובילו לחורבן שילה ובתי המקדש‪ .‬לפיכך היא אינה קוטעת את‬
‫הרצף הענייני של הקובץ אלא מציגה בסופו הסתכלות לא אחידה על מעשיהם של כוהנים שונים‪,‬‬
‫בדומה לתיאור התייחסותם הלא אחידה של חכמים למעשיהם של אנשי יריחו במשנה ובסוגיה‬

‫שלאחריה בתלמוד‪ .‬ראו‪ :‬עמית (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.685–683‬‬
‫‪ 1 8‬במרכזי לימוד רבים ובמשך תקופות ארוכות היה התלמוד הבבלי הספר הנפוץ והסמכותי ביותר מבין‬
‫חיבורי חז"ל‪ ,‬ולשונו‪ ,‬סגנונו ותכניו השפיעו על נוסחם של כתבי יד של הרבה חיבורים‪ ,‬ובהם ככל‬
‫הנראה גם כתבי יד של התוספתא‪ .‬ראו‪ :‬ב' קצוף‪' ,‬קטעי כריכה של תוספתא מנורצ'יה ומקומם במסורת‬
‫הנוסח'‪ ,Jewish Studies, an Internet Journal, 13 (2014) [in Press] ,‬וסקירת דברי החוקרים בהערות‬
‫‪ .50 ,5 ,4 ,2‬אמנם‪ ,‬כמה מן החוקרים דנו בתופעה‪ ,‬בעיקר ביחס לחכמי אשכנז במאות השתים עשרה‬
‫והשלוש עשרה‪ ,‬אבל יש מהם שהצביעו על התרחשות דומה בתקופות קדומות יותר ומחוץ לאשכנז‪.‬‬
‫ראו‪ :‬י' זוסמן‪" ' ,‬ירושלמי כתב־יד אשכנזי" ו"ספר ירושלמי" '‪ ,‬תרביץ‪ ,‬סה (תשנ"ו)‪ ,‬עמ' ‪ 60‬והערה ‪;163‬‬

‫ש"י פרידמן‪ ,‬תוספתא עתיקתא‪ ,‬רמת גן תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪ ,80‬הערה ‪.274‬‬