Page 21 - גנזי קדם יא
P. 21

‫אעיצמ אבבו םיחספ תותכסמל תאיג ןבא קחצי 'ר לש ושוריפ ‪19‬‬

    ‫אבן אלבאליה‪ .‬אבן דאוד‪ ,‬שהיה נכדו של אבן באליה‪ ,‬כתב ב'ספר הקבלה' שאבן‬
    ‫באליה‪ ,‬שחי אף הוא בספרד‪ ,‬כתב חיבור שבו פירש הלכות קשות בתלמוד וקרא‬
    ‫את שמו 'קופת הרוכלים'‪ 44,‬ובנוסף לכך נסמך לרבנות ולנשיאות והיה שר בבית‬
    ‫המלך‪ ,‬וכך אפשר להסביר את כינויו 'אלרייס'‪ .‬אבן באליה היה בן דורו של ריצ"ג‬

                                                             ‫ונפטר בשנת ‪45.1094‬‬

                              ‫ז‪ .‬הכנת מצה מביכורים‬

    ‫להלן אדון בסוגיה מתוך פירושו של ריצ"ג למסכת פסחים החושפת מסורת‬
    ‫הלכתית לא מוכרת‪ .‬הגמרא בפסחים (לו ע"א) הביאה ברייתא ששאלה אם במצת‬
    ‫ביכורים יוצאים ידי חובה של אכילת מצה‪ .‬בברייתא יש שתי תשובות על כך‪.‬‬
    ‫האחת היא של ר' יוסי הגלילי‪ .‬הוא אוסר זאת‪ ,‬מכיוון שמצת ביכורים אינה נאכלת‬
    ‫בכל מקום אלא בירושלים ואילו את המצות צריך שיהיה אפשר לאכול בכל מקום‪,‬‬
    ‫מכיוון שנאמר 'בכל ֹמש ֹבתיכם תאכלו מצות' (שמות יב‪ ,‬כ)‪ .‬האחרת היא של רבי‬
    ‫עקיבא‪ .‬אף הוא אוסר לאכול מצה מביכורים‪ ,‬וטענתו היא‪' :‬מצה ומרור‪ ,‬מה מרור‬
    ‫שאינו בכורים אף מצה שאינה בכורים'‪ .‬בהמשך (לו ע"ב) הקשתה הגמרא‪ :‬מדוע‬
    ‫ר' יוסי הגלילי לא למד את האיסור לאכול מצת ביכורים מהמימרא 'לחם עוני‪ ,‬מי‬
    ‫שנאכל באוני‪ ,‬יצא זה שאין נאכל אלא בשמחה'‪ ,‬כלומר‪ ,‬למעט ביכורים שאסורים‬
    ‫לאונן‪ .‬והגמרא משיבה על כך‪ :‬לדעת ר' שמעון הביכורים מותרים לאונן‪ .‬הגמרא‬
    ‫הוסיפה לשאול‪ :‬הרי בביכורים נאמר 'ושמחת בכל הטוב' (דברים כו‪ ,‬יא)‪ ,‬ואילו מן‬
    ‫המימרא לעיל נלמד שאי אפשר לצאת ידי חובה של אכילת מצה מלחם שנאכל‬
    ‫בשמחה‪ .‬הגמרא ענתה על כך שהשמחה הכתובה בביכורים רומזת לזמן הבאת‬

      ‫הביכורים‪ ,‬שהוא מעצרת ועד החג‪ ,‬ולאו דווקא לכך שהם נאכלים רק בשמחה‪.‬‬

     ‫לטענת מרגליות‪ ,‬נשא אופי הלכתי‪ ,‬ואילו הקטע שלפנינו הוא בעל אופי פרשני‪ ,‬ועל כן הוא אינו מתאים‬
     ‫ל'הלכתא גבראתא'‪ .‬אברמסון הביא עוד קטעים מתורתו של הנגיד וחלק על דעתו של מרגליות שהוא‬
     ‫כתב שני חיבורים‪ ,‬האחד הלכתי והאחר פרשני‪ ,‬ולדעתו כל הקטעים שייכים לחיבור אחד‪ .‬ראה‪ :‬ש'‬
     ‫אברמסון‪' ,‬מתורתו של רב שמואל הנגיד מספרד'‪ ,‬סיני‪ ,‬ק (תשמ"ז)‪ ,‬עמ' ז–עג‪ .‬על שמואל הנגיד ראה‪:‬‬

                        ‫א"א הרכבי‪' ,‬לתולדות ר' שמואל הנגיד'‪ ,‬מאסף‪ ,‬סנט פטרבורג תרס"ב‪ ,‬עמ' ‪.56–1‬‬
     ‫‪ 4	 4‬השרידים היחידים מתורתו של אבן אלבאליה הם מובאות מתוך חיבור שכתב בערבית ובו ביקורת על‬
     ‫תשובות הרי"ף‪ .‬אם אכן ה'רייס' כאן הוא אבן אלבאליה‪ ,‬אזי עולה שהוא כתב לפחות שני חיבורים‪ ,‬אחד‬
     ‫בעברית ואחד בערבית‪ .‬ראה‪ :‬ד' גרינברגר‪' ,‬תשובות הרי"ף להשגות ר' יצחק בן ברוך אבן אלבאליה'‪,‬‬

                                                                 ‫קבץ על יד‪ ,‬כג (תשע"ה)‪ ,‬עמ' ‪.78–49‬‬
                       ‫‪ 	45‬ספר הקבלה (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)6‬עמ' ‪ ;60–58‬תא־שמע (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)4‬עמ' ‪.168–166‬‬
   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26