Page 22 - גנזי קדם יא
P. 22
20נברגרירג ןד
ממהלך הגמרא ,מן הברייתות ומן הפסוקים המצוטטים עולה בבירור שבמונח
'ביכורים' כוונת הסוגיה היא ל ֵפרות המובאים במסגרת מצוות הביכורים ,שהיא
אחת ממתנות כהונה .על ביכורים אלה נאמר 'ושמחת' והם מובאים בין עצרת
לחג; מסכת 'ביכורים' במשנה המוקדשת למצווה זו היא המקור למובאות
בגמרא 46.ריצ"ג ,באופן תמוה לכאורה ,פירש שהכוונה ב'ביכורים' אינה לאחת
ממתנות הכהונה אלא לקרבן העומר המובא משעורים ולקרבן שתי הלחם המובא
מחיטים .ריצ"ג הביא פרשנות תמוהה זו בעקבות מסורת הלכתית הסוברת שחיטה
ושעורה אינן חלק מן הֵּפרות המובאים אל הכוהן במסגרת מצוות ביכורים ,ולכן
אי אפשר להביא לכוהן חיטים שמהם הוא מכין מצה .למסורת זו יש כנראה
רמזים קדומים ,ועם הזמן היא מנוסחת בצורה מפורשת .הרמז הראשון למסורת
זו נמצא בתוספתא (ביכורים א ,ד) .שם נאמר' :הרי שהפריש את בכוריו וקרא
עליהן וחזר וקנה שדה אחרת ונתבכרו לו מחמשת המינין אף על פי שנתן לתוכו
מאותו המין מביא ולא קורא שאין אדם קורא פעמים בשנה' 47.מקור קדום נוסף
הרומז למסורת זו הוא 'הלכות קצובות':
והעומר הזה מן חלק אחד של שדה היו מביאין אותו ,אבל בביכורים של
פירות כל זמן שהיו רואין אחד ואחד מישראל בגנו בכרמו הענבה והתאינה
או כל מיני פירות המבכרות תחילה היה קושר בהן סימן בכל אחת ואחת
4 6כפי שמפרש רש"י במקום' :כגון כהן שהביאו לו חיטין בכורים בירושלים'.
4 7הנוסח הוא על פי כ"י וינה ,וגם הדפוס הראשון מסכים עם הגרסה 'מחמשת המינין' .כ"י ערפורט גורס
'משאר המינין' ,וייתכן שתוקן כדי להתאים למסורת המוכרת שהביכורים באים משבעת המינים ,או
שהוא משקף מסורת מעין זו .ליברמן תיקן את הנוסח 'מחמשת המינין' ל'מששת המינין' ,והסביר שכוונת
התוספתא היא שבעל השדה מצרף את המין שכבר הפריש ממנו אל ששת המינים האחרים ,וכך נוצרת
אפשרות להפריש מכל שבעת המינים יחד ,וזו ההווה אמינא שצריך לקרוא שוב מקרא ביכורים .ראה:
ש' ליברמן ,תוספתא ביכורים ,ניו־יורק תשט"ו ,עמ' ;286תוספתא כפשוטה ,ניו־יורק תשנ"ג ,ביכורים,
עמ' .828פירושו של ליברמן אינו הכרחי ,ואפשר להסביר בצורה פשוטה יותר שהכוונה לחמשת המינים
שבשבעת המינים ,חוץ מחיטה ושעורה ,בהתאם למסורת הנזכרת כאן ,וכל מה שהברייתא רוצה לומר
הוא שאין אדם קורא פעמיים ,גם אם קנה שדה חדש .באופן מפתיע ,בהמשך התוספתא (ב ,ח) ,בתיאור
הבאת הביכורים ,נאמר שמניחים בסל גם חיטים ושעורים ,ומשמע שהם חלק ממיני הביכורים ,בניגוד
לרמז בתוספתא למסורת שמינים אלה אינם חלק מן הביכורים .ייתכן שבמהלך עריכת התוספתא צורפו
הלכות ממסורות סותרות .אפשרות אחרת ,לאור הסתירה בהמשך התוספתא ,היא שכ"י וינה הוא זה
ששינה ל'מחמשת המינין' עקב השפעה של המסורת ההלכתית ,שהיא אולי בבלית .על ההשפעה של
הבבלי בכלל ושל מסורת בבל בפרט על הענף של כ"י וינה של התוספתא ראה :ע' שרמר' ,למסורת
נוסח התוספתא :עיון ראשוני בעקבות שאול ליברמן',Jewish Studies, an Internet Journal, 1 (2002) ,
עמ' .36על שינויים שנעשו בכ"י ערפורט ראה :י' זוסמן' ,ירושלמי "כתב־יד אשכנזי" ו"ספר ירושלמי" ',
תרביץ ,סה (תשנ"ו) ,עמ' ,61הערה .166
