Page 12 - etmol_136

‫לקראת סיום תקופת האירוסין הארוכה עסקו משפחות‬ ‫הנישואין בקרב יהודי הראת היה מוקדם מאיד‪ ,‬כמקובל‬
‫בני הזוג בהכנות האחרונות לטקסי החתונה‪ .‬שמונה ימים‬ ‫בחברות מסורתיות ואולי כהגנה מפגיעתה של עין־רעה‪:‬‬
‫לפני הקידושין היו נשים נכבדות ממשפחת החתן באות אל‬ ‫בנות הושאו מגיל תשע עד ארבע־עשרה‪ ,‬ובנים מבני שש־‬
‫הכלה ומזמינות אותה לחתונתה‪ .‬מאותו יום עסקו נשות‬ ‫עשרה ואילך‪ .‬נישואי קרובים היו שכיחים‪ ,‬מתוך רצוץ‬
‫שתי המשפחות באפייה ובבישול כמויות המזון העצומות‬ ‫לשמור את הרכוש במסגרת המשפחה‪ ,‬ורווחו גם נישואי‬
‫שנדרשו לכיבוד האורחים ואף ניקו וסידרו את החדר‬ ‫ילדות רכות לגברים מבוגרים‪ .‬נשים שהתאלמנו לא נישאו‬
‫בשנית‪ ,‬וגירושין לא היו נהוגים כלל‪ .‬גם ביטול אירוסין‪,‬‬
‫שיועד לזוג החדש‪.‬‬ ‫אף כי לא היה להם תוקף משפטי כשל נישואין‪ ,‬היה‬
‫בשלושת הימים שלפני הקידושין זכתה הכלה לטיפוח‬
‫יופיה ולליווי צמוד של המשאדה‪ ,‬היא ה״מסרקת״ —‬ ‫בבחינת מעשה שלא ייעשה‪.‬‬
‫שילוב של קוסמטיקאית ומדריכה‪ .‬יש לזכור שמרבית‬ ‫הגורם המכריע בבחירת בן הזוג היה המעמד החברתי‬
‫הכלות היו רכות בשנים וזקוקות לעצתה המרגיעה של‬ ‫והכלכלי של המשפחה‪ .‬לבחירה קדמו שיחות גישוש בין‬
‫שתי המשפחות‪ ,‬ובהן הקפידו שלא להגיש כל כיבוד עד‬
‫אשה בוגרת‪.‬‬ ‫שהצדדים יגיעו לידי הסכמה‪ .‬משהושגה ההסכמה צוין‬
‫הדבר בכיבוד משפחת החתן בסוכר )נבאת(‪ .‬כיבוד זה היה‬
‫תהלוכה לבית המרחץ‬ ‫כה משמעותי‪ ,‬עד כי חטיפה של גביש סוכר משולחן‬
‫משפחת הכלה בידי אחד ממשפחת החתן עשויה היתה‬
‫בבוקר יום החינה )יום לפני החתונה( התאספו כל נשות‬
‫המשפחה בבית הכלה‪ .‬אמו של החתן הגיעה עם שולחן או‬ ‫לחרוץ גורלות‪.‬‬
‫מגש מתנות ועליו תשמישי מרחץ ותמרוקים למיניהם וכן‬ ‫שתי חגיגות אירוסין נערכו בהראת‪ ,‬הראשונה שכונתה‬
‫פריטי לבוש שונים לכלה‪ .‬לעומתה הכינה אם הכלה‬ ‫״אכילת המתיקה״‪ ,‬נערכה בדרך־כלל בבית הכלה‪,‬‬
‫מתנות־לבוש שונות לחתן ולבני משפחתו הקרובים‪.‬‬ ‫והשנייה‪ ,‬כעבור שבוע עד חודש ימים — בבית החתן‪,‬‬
‫בשעות הצהריים יצאו הנשים בתהלובה מלווה קולות‬ ‫ללא השתתפות הכלה‪ .‬בשתי המסיבות חגגו הנשים‬
‫והגברים בנפרד‪ .‬בליל האירוסין הראשון העניקו בני‬
‫תיפוף לבית־המרחץ ושם חגגו את טבילת הכלה‪.‬‬ ‫משפחת הכלה לחתן — כאות הסכמה סופי ורשמי לזיווג‬
‫בבוקר אותו יום נערכה טבילה חגיגית אף לחתן‪,‬‬ ‫— מגש נחושת גדול ועליו חרוט סוכר מעוטר‪ ,‬כלה קנד‬
‫בנוכחות גברי המשפחה‪ .‬טקסי הטבילה נחוגו בשירה‬ ‫)״ראש סוכר״(‪ ,‬וסביבו חרוטי סוכר קטנים לאחיו‬
‫ולאחיותיו‪ .‬משפחה אמידה הוסיפה למתנה קערה יצוקה‬
‫ובריקודים והוגשה תקרובת למוזמנים‪.‬‬
‫בערב השבת שלפני החתונה הוזמנו החתן ובני משפחתו‬ ‫סוכר כולה ובתוכה ״עמוד״ סוכר מרכזי‪.‬‬
‫לסעודה חגיגית וללינה בבית משפחת הכלה ובשבת עצמה‬
‫נערך טקס הצגת הנדוניה‪ .‬טקס זה חזר על עצמו ביתר‬ ‫אחרי החופה‬
‫חגיגיות בבית החתן ביום שלאחר החתונה‪ .‬להכנת הנדוניה‬
‫דאגה אם הכלה כבר משחר ילדותה של הבת‪ .‬על האם‬ ‫‪12‬‬
‫הוטל לספק לבתה את מלבושיה‪ ,‬כלי טבילתה‪ ,‬אביזרי‬
‫איפור שונים‪ ,‬וילונות‪ ,‬מפות‪ ,‬כרים ועטיפותיהם‪ ,‬מצעים‪,‬‬
‫אריגים וכלי תפירה‪ ,‬כלי הגשה ואף מתנות אישיות לחתן‬
‫)אלו הוענקו בחלקן כבר במהלך שנת האירוסין(‪ .‬הפריטים‬
‫נאספו במשך השנים ונאגרו בארגז מיוחד לדבר‪ ,‬או נצררו‬
‫במטפחות‪ .‬כאשר הוצגה הנדוניה בשנית בבית החתן‪ ,‬נהגה‬

‫אשה מכובדת להלל ולשבח כל פריט ופריט‪.‬‬
‫בערב יום הקידושין נערך בבית הכלה טקס החינה‪,‬‬
‫שהיתה למעשה החגיגה הגדולה של משפחת הכלה‪ ,‬והיא‬
‫שקולה בפארה‪ ,‬במספר המוזמנים אליה ובעושר הכיבוד‬
‫המוגש בה לחתונה עצמה‪ .‬ראשיתו של הטקס בסעודה‬
‫הנערכת בשני חדרים נפרדים‪ :‬האחד לנשים והשני‬
‫לגברים‪ .‬בחדר הנשים הבעירו לפני הכלה זרעי פיגם‬
‫ומלח כנגד עין־הרע וכך עשו לפני החתן בחדר הגברים‪.‬‬
‫לקראת תום הטקס הובא אל החתן שולחן החינה העמוס‬
‫תקרובת‪ ,‬ובעיקר חרוטי סוכר‪ .‬עם החרוטים הוגשו קערת‬
‫החינה מעוטרת בעלי אירוס גזורים ומקושטים ובנרות‬
‫דולקים‪ .‬לאחר שצבעו את ידי החתן וקשרו אותן‪ ,‬הריע לו‬
‫הקהל והמטיר עליו סוכריות‪ .‬אז יצא החתן אל ביתו‪ ,‬עם‬
‫שולחן החינה המעוטר‪ ,‬בתהלוכה גדולה ועליזה ובלוויית‬

‫תזמורת ומן הגגות צפו בו תושבי העיר‪.‬‬
‫בבוקרו של היום השלישי שלפני החתונה התאספו‬
‫הנשים בבית הכלה לטקס ״עשיית החוט״‪ ,‬שבו העניקה‬
‫המשאדה ״המסרקת״‪ ,‬טיפול קוסמטי ראשון לכלה‪ .‬טיפול‬
‫זה היה בעיקרו מריטת שיער‪ :‬שיער הגבות‪ ,‬פלומת השיער‬

‫שעל הגוף והפנים ובייחוד שיער המצח‪.‬‬
‫שיער המצח הוסר כדי להגדילו וכך ליצור מקום רב ככל‬
‫האפשר לשם קישוטו מאוחר יותר‪ .‬פעולה זו נעשתה בידי‬