Page 13 - etmol_136
P. 13
זוג חדש המשאדה וכל אחת מהנשים האחרות שנכחו בטקס .כל
אישה כרכה כמה שערות סביב מטבע ותלשה אותן
ובעיטור עשיר בסגנון המשקף מסורות שהיו מקובלות במשיכה .המטבעות שנערמו על ברכי הכלה נמסרו אחר
באיראן ובמיוחד במשהד ,גרסת העיטור הנפוצה ביותר של כך למשאדה כחלק משכרה .מן הכלה הצעירה ציפו
הכתובה האפגנית מורכבת ממסגרת פרחונית ושורת שתנהג באיפוק ,ואכן מרביתן נשאו בכבור את הכאב.
קשתות עם אגרטלים ופרחים בראש הגיליון ,ובתחתיתו לאחר הטיפול בכלה נפנתה המשאדה לטפל בשאר נשות
מקום לחתימת העדים וכן לחתימתו של הסופר ,שהיה גם
המעטר .לעתים צירף הסופר לחתימתו איחולים בחרוזים. המשפחה ובנות לווייתה של הכלה.
מראשית המאה ה־ 20תפסו את מקומן של הכתובות ביום החתונה לקראת הצהריים התאספו הנשים בבית
הכלה לטקס סירוקה ,הלבשתה ועיטור מצחה בזהרונים
המאוירות כתובות מודפסות שהגיעו מירושלים. ובגזירי נייר מוזהב .טקס זה נמשך כארבע שעות ונוהל
טקס הקידושין נערך בבית הכלה בשעות אחר הצהריים בידיה האמונות של המשאדה .היא קלעה את שער הכלה
המאוחרות ,בנוכחות כעשרים איש בלבד .האנשים הרבים לצמות רבות ורק שתי קווצות שיער שלצדי הרקות ליפפה
שהתאספו בחצר הקשיבו לברכת הקידוש מרחוק .הכלה ברצועות נייר מוזהב .אחר כך פידרה את פניה באבקה
ישבה שעונה על כרים ולצדה המשאדה ומולה עמדו החתן לבנה ובאורם ,את גבותיה חיברה בקו שחור והדגישה את
והרב בלא חופה פרושה מעליהם .הכלה עטתה מעטפת עיניה .מעל לגבות וקרוב לצעיף הגבהה שנקשר לראש
לבנה והינומה אדומה מעל מחלצותיה ועדייה .עצם הכלה הדביקה המשאדה גזירי נייר מוזהב ובעזרתם תחמה
הקידושין נעשו באמצעות טבעת כסף וצרור מטבעות כסף צורת מעוין־קמיע .בתוך המעוין הוסיפה והדביקה זהרונים
טהור .הכתובה הוקראה ואחר כך הושמה בנרתיק מיוחד בסדר מופתי וקבוע של צבעים ,ובמרכזו דגם מודגש של
וניתנה בידי אם הכלה למשמרת .לאחר החופה יצא החתן פרח אדום .אחר כך ענדו לכלה את תכשיטיה ,בהתאמה
בלוויית שושביניו אל ביתו .לעת ערב נפרדה הכלה מהוריה
ומביתה ,ויצאה בתהלוכה חגיגית ועליזה אל בית חתנה, שלמה לעיטור הזהרונים.
שבו נערכה מסיבת כלולותיהם, הכתובות
בסיומה של חגיגת החתונה ,לאחר שהוגש הכיבוד
הרב תחילה לגברים ואחר־כך לנשים ,נאמרו שוב שבע מערכת תכשיטי הכלה ,ובמיוחד תכשיטי הראש ,מייחדת
הברכות .הקרואים התפזרו והחתן והכלה הובלו אל את הכלה היהודייה מהראת לעומת שכנותיה המוסלמיות.
חדרם המשותף .בדרכם לחדר עצרו אותם הנוכחים הסיבה לכך היא שמרבית התכשיטים הובאו ממשהד והם
למעשי משובה שעיקרם כביכול ״קניית זכות הכניסה נעשו בידי צורפים מקומיים ,שהרבו להשתמש בציור
לחדר״ ולמעשה ,אחת הדרכים להפגת המתח .חדר אמייל על זהב ובשיבוץ אבנים טובות ופנינים .בעיצוב
הכלולות היה החדר הגבוה בבית ,שקושט לקראת התכשיטים ובעיטורי האמייל שלהם ניכרת גם השפעה
המאורע ואף שולחן הסוכרים הועבר אליו; התקרובת הודית־מוגולית ובדגמים יש קרבה רבה לתכשיטי בוכארה.
שעל השולחן חודשה במשך שבעת ימי הברכות .בעת מערכת תכשיטים מפוארת היתה נחלתן של כלות
הייחוד הועמדו נשים זקנות למשמר ,ותפקידן היה אמידות בלבד .אך אנשי הקהילה נחלצו תמיד להדר כלות
לעשות ״מעשי כישוף״ כדי למנוע פגיעת כוחות רעים. שלא היו להן תכשיטים משלהן ,והשאילו להן תכשיטים
במשך שבעת הימים ליוו כל הזמן השושבינים והקרובים
את בני הזוג החדש בכל אשר הלכו ,גם זאת מחשש לחתונתן.
פגיעתה של עין הרע ואולי אף לתמוך בהם בצעדיהם כמעט כל הכתובות האפגניות המעוטרות שנשתמרו
הראשונים כזוג .בערבו של כל יום מימי ׳שבע הברכות׳ בידינו מוצאז מהראת .והז מצטיינות בצבעוניות חזקה
נערכה סעודה חגיגית רבת משתתפים .על־פי המנהג
נכח בכל ערב אורח חדש שטרם נתן את ברכתו .בתום שולחן חתונה
שבעת הימים טבלו החתן והכלה במקווה והתחילו
בהדרגה חיים של שגרה ,כזוג נשוי.
במוזיאון ישראל נערכת כיוס תערוכה של מנהגי חתונה של יהודי
אפגניסתאן .האוצרת האחראית היא רבקה גונן ואוצרת התערוכה
נעם בר־עם בן־יוסף .לקראת התערוכה יצא לאור קטלוג מפואר.
13