Page 130 - peamim130
P. 130

‫הערבי של יהודי תוניסיה‪ 31.‬מידת ההתאמה הלשונית השתנתה מסופר לסופר;‬
‫היו ששמרו יותר על הערבית המקורית הקלסית והסתפקו בעיבוד לשוני קל‪,‬‬
‫והיו מי שעיבודם הלשוני היה מרחיק לכת‪ .‬עניין זה ראוי כמובן לחקירה יסודית‬

               ‫קודם שאפשר יהיה לקבוע בו דברים מפורשים וחד–משמעיים‪.‬‬
‫	 אין להסיק מכל האמור לעיל כי אכן המשכילים היהודים בתוניסיה בשלהי‬
‫המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים היו פתוחים באופן משמעותי‬
‫כלפי הספרות הערבית‪ .‬השימוש במקורות הערביים נועד אך ורק לצריכה‬
‫המונית–חברתית‪ ,‬כלומר לצורכי בידור גֵרדא‪ :‬שירים שהושמעו בבתי קפה‬
‫וסיפורי שעשועים‪ ,‬ומקום בראש תפס נושא האהבה‪ .‬למיטב ידיעתי למעט ספר‬
‫על תורת המלחמה שהועתק לאותיות עבריות באמצע המאה התשע עשרה‪32,‬‬
‫לא נעתק מערבית ללהג הערבי של יהודי תוניסיה שום ספר עיוני‪ ,‬שמטבע‬

                             ‫הדברים עשוי היה לשמש דווקא את המשכילים‪.‬‬
‫	 במקביל לתעשיית התרגומים מערבית ללהג הערבי של יהודי תוניסיה‬
‫התפתחה תעשייה ענפה לא פחות של תרגומים מלשונות אחרות ‪ -‬בעיקר‬
‫מעברית ומצרפתית‪ .‬החיבורים שתורגמו מלשונות אלו לא היו כולם שירי‬
‫אהבה וסיפורי בדים‪ ,‬אלא היו בהם גם ספרים שנועדו להרחיב את הדעת‪,‬‬
‫בעיקר סיפורים היסטוריים ופרקי היסטוריה של עם ישראל ושל עמים אחרים‪.‬‬
‫הפתיחות לספרות העברית ולספרות הצרפתית הייתה אפוא רבה ועמוקה מן‬
‫הפתיחות לספרות הערבית‪ .‬עובדה זו לא הייתה אלא פן אחד של הנטייה‬
‫הגוברת והולכת של יהודי תוניסיה ‪ -‬בעיקר יהודי הצפון‪ ,‬שהיו הרוב המוחלט‬
‫של יהודי הארץ כולה ‪ -‬אל התרבות הצרפתית בד בבד עם התרחקות ‪ -‬ל ִעתים‬

      ‫עד כדי ניתוק מוחלט ‪ -‬מן התרבות הערבית ואפילו הערבית–היהודית‪.‬‬
‫	 נטייה זו באה לידי ביטוי גם בעובדה שלא קם מקרב יהודי תוניסיה סופר‬
‫יהודי שכתב ספרות יפה או ספרות עיונית בלשון הערבית ובכתב הערבי‪ .‬זאת‬
‫בניגוד למה שמצינו בקהילות יהודיות אחרות שנחשפו לתרבות אירופה ממש‬
‫באותן שנים שבהן נחשפה יהדות תוניסיה לתרבות זו‪ .‬כוונתי לקהילה היהודית‬
‫במצרים‪ ,‬שבריטניה כבשה אותה בשנת ‪ ,1882‬שנה אחת בלבד לאחר שכבשה‬
‫צרפת את תוניסיה‪ ,‬ולקהילה בעיראק‪ ,‬שכבר בשנות השבעים של המאה התשע‬
‫עשרה זכתה למערכת שלמה של רפורמות בהנהגת ִמְד ַחת ּ ַפאׁ ַשא העות'מאני‪.‬‬

‫‪ 3	 1‬סדן‪ ,‬אלף לילה ולילה‪ ,‬עמ' ‪ .86–83‬על ההמשכיות בין הספרות‬
‫הערבית הקלסית לחכאיאת המודרניות ראו‪ :‬סדן‪ ,‬הרון‬

                                                             ‫אלרשיד‪.‬‬
‫‪ 	32‬העתקה בכתב־יד שמורה בספריית בית המדרש לרבנים בניו־‬
‫יורק‪ .‬לא עלה בידי לזהות את המעתיק‪ ,‬אך אפשר שהוא‬

                                          ‫מרדכי נג'אר הנזכר להלן‪.‬‬

‫יוסף טובי ‪ /‬הספרות הערבית־היהודית החדשה בתוניסיה‬                      ‫‪128‬‬
   125   126   127   128   129   130   131   132   133   134   135