Page 126 - peamim130

‫עצמה נדפס בשנת תרס"ו (‪ )1906‬בדפוס צמח הלוי קובץ שירי מאלוף בשם‬
‫' ְס ִפינַת מאלוף'‪ ,‬כמובן בהעתקה מאותיות ערביות לאותיות עבריות‪ 25.‬בעשור‬
‫האחרון של המאה התשע עשרה ובעשור הראשון של המאה העשרים נפרצו‬
‫כל הגבולות מבחינת האיסור הדתי–המוסרי על הדפסת שירי חשק ערביים‬
‫באותיות עבריות‪ .‬מאות שירים כאלו‪ ,‬שכונו גנאיאת‪ ,‬נדפסו בעשרות חוברות‪,‬‬
‫אם בקבצים גדולים של כמה עשרות דפים ואם בחוברות צנומות של שמונה‬
‫עמודים בלבד‪ 26.‬מקור רוב השירים הללו היה במצרים‪ ,‬והם היו מוכרים היטב‬
‫לציבור‪ ,‬לפי שהושרו בבתי הקפה על ידי זמרים וזמרות‪ ,‬לא מעטים מהם‬

‫ממוצא יהודי‪ ,‬כמצוין בחוברות הללו‪.‬‬
‫ מעשה זה של היהודים שהדפיסו את שירת החשק הערבית באותיות עבריות‬
‫לא היה תרומה של ממש לספרות הערבית–היהודית הכתובה מבחינת פתיחותה‬
‫לספרות הערבית‪ ,‬לפי ששירה זו לא נפוצה בקרב היהודים‪ .‬שלב משמעותי יותר‬
‫בעניין זה החל בפעילותם רחבת ההיקף והמגוונת של חי צרפתי ואליעזר פרחי‪.‬‬
‫ואסל ראה בפרחי את מייסד הספרות הערבית–היהודית העממית בתוניסיה‪,‬‬
‫בעיקר בשל הספר רחב ההיקף (‪ 1642‬עמ') שהדפיס בליוורנו בשנת תרמ"ה‬
‫(‪ִ ' ,)1885‬סיַרת אל ַמ ִלּך ַסיְף אל ַאזַל' (תולדות המלך סיף אלאזל)‪ 27.‬ואולם על‬
‫צד האמת‪ ,‬אף שתפקידו של פרחי ביצירת הספרות הנדונה היה מהותי יותר‪,‬‬
‫הרי מבחינה כרונולוגית ומבחינה גנרטיווית קדם לו צרפתי‪ .‬על השתלשלות‬

‫הדברים כתב ואסל‪:‬‬

‫זה כחמישים שנה שיהודים תוניסאים‪ ...‬מבקרים ל ִעתים קרובות בחפץ‬
‫לב בשעות הערב בבתי קפה ערביים‪ ,‬שבדומה לכל הארצות דוברות‬
‫הערבית‪ ,‬יש בהם ְמ ַספרי סיפורים מקצועיים המכונים ' ְפַדאוִי'‪ 28,‬ה ְמ ַספרים‬

‫במהדורה ערבית (באותיות ערביות)‪ .‬מהדורה זו לא הייתה‬
‫לנגד עיניי‪.‬‬

‫‪ 25‬לקובץ שירי מאלוף במהדורה מוסלמית ראו‪ :‬בוד'ינה‪.‬‬
‫‪ 26‬על חוברות הגנאיאת שנדפסו משנת ‪ 1894‬עד ‪ 1905‬ראו‪:‬‬
‫ואסל‪ ,‬עמ' ‪ .118–107‬עוד ראו על סוגה זו‪ :‬טובי וטובי‪ ,‬עמ'‬

‫‪.193–167‬‬
‫‪ 2 7‬ואסל‪ ,‬עמ' ‪.45‬‬
‫‪ 2 8‬בארצות המזרח כונה מספר הסיפורים ַחּ ַכוַא ִתי‪ ,‬דהיינו מספר‬
‫ה ִחּ ַכאיַאת; בצפון אפריקה הוא כונה ְפ ַדאוִי או ְפ ַדאוַאגִ'י‪,‬‬
‫וסיפורו – ְפ ַדאוִיַה‪ .‬השוו‪ :‬בוסיה‪ ,‬עמ' ‪ .733‬לתיאור מילולי‬
‫קצר של הפדאוי ושל המעמד בבית הקפה שבו סיפר סיפורים‬
‫ראו‪ :‬תורכי‪ ,‬עמ' [‪ .]31–30‬על היעלמותו מן הנוף החברתי‬
‫כתב תורכי‪' :‬הפונוגרף והרדיו הדיחוהו מכס מלכותו; בכל‬
‫קפה יש עמדה מיוחדת לכך‪ .‬אבל ה ְמ ַסּ ֵפר הציבורי היה במשך‬

‫יוסף טובי ‪ /‬הספרות הערבית־היהודית החדשה בתוניסיה‬ ‫‪124‬‬