Page 57 - peamim130
P. 57
שצעדו בה רבותיו ,ולמרות קביעתו הנחרצת ‘שאין לו [לסיפור] זכר בכתוב'
ביקש בכל זאת למצוא לסיפור התלמודי נקודות אחיזה בכתובים56.
5 6ראו לעיל ,ליד הערה ,36את תשובתו על השאלה החמישית
שנשאל .קטע זה אופייני לגישתו של קנפנטון לדקדק
ולמצוא בכתובים נקודת אחיזה לדרשה .הרדב"ז עסק
בכמה מתשובותיו ביחס בין הפשט לדרשות חז"ל ,ובחלק
מן התשובות ציין שהדרשה נבעה מתוך הפסוק בדומה
לדרך הלימוד מבית מדרשו של קנפנטון .זאת בניגוד לדעתו
שלסיפור התלמודי על דוד ואביגיל אין זכר בכתוב .בתשובה
אחת טען שדרשות חז"ל חשפו את החכמה האלוהית הטמונה
בתורה‘ :מה שמצאתי כתוב בגליון וז"ל [וזה לשונו] :מצאתי
לאחד מן הראשונים ולא ידעתי שמו דע כי מפני שהנִקוד הוא
צורה ונשמה לאותיות ,לפיכך לא נעשה הס"ת [הספר תורה]
נקוד .לפי שהוא כולל כל הפנים וכל הדרכים העמוקים וכולם
נדרשים בכל אות ואות פנים לפנים מפנים ותעלומות לפנים
מתעלומות ואין לך גבול ידוע אצלנו .ואמרו :תהום אומר לא
בי היא .ואם ננקד הס"ת היה לו גבול ושיעור כדמיון החומר
שהגיעה לו צורה ידועה ולא היה אפשר לו להיות נדרש כי
אם לפי הניקוד המסויים באותה תיבה .אבל מפני שס"ת בלול
ומובלל בכל מיני שלימות ובכל מלה ומלה נתלים בה תלי
תלים ,לא נעשה מנוקדים כדי שיהיה נדרש בכל מיני שלימות.
ולפיכך אמרו :אל תקרי כך אלא כך ,ואלו היה מסויים לא נוכל
לומר כך .והנה חכמים ז"ל נתעוררו בכמה מקומות לזה על
צד הדרש המעולה “'ויתד תהיה לך על אזנך' אל תיקרי אזנך
אלא אזניך מלמד שכשישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו
בתוך אזנו" (בבלי ,כתובות ה ע"א) .ובמקום הזה העירו אותנו
על סוד טעם היות הס"ת בלתי נקוד .ונתנו לפתאים במדרש
פסוק זה לחם סובין ולחכמים נתנו בזה לחם אבירים והכל
מתוך פשטיה דקרא ,וכל התורה נוהגת על דרך זה ולפיכך
אחז"ל שבעים פנים לתורה והבן' (שו"ת הרדב"ז ,ג ,סי' תרמג,
עמ' .)133אמנם ייתכן שהרדב"ז התכוון בדבריו אלה לא לכל
מדרשי חז"ל אלא רק לדרשות מסוג אל תקרי ,שמילה אחת
נדרשה בהן במשמעויות שונות על פי הניקוד השונה של
האותיות .בדומה לכך בתשובה אחרת כתב הרדב"ז שמדרשי
האגדה של חז"ל נלמדו מהתורה באמצעות ל"ו מידות‘ :וכמו
שתורה שבעל פה נדרשת בשֹלש עשרה ִמדות כן האגדה
נדרשת בשֹלשים ושש מדות .וכל המדות האלו נמסרו למשה
רבינו מסיני .אבל צריך שתדע שהתורה שבעל פה אי אתה
רשאי לכותבה ולא היו כותבין ממשה רבינו ע"ה עד רבי ,אלא
מוסרין המאמרים בקבלה מפה אל פה .וזה הדרך בעצמו היו
עושים באגדה שהיו מוסרים אותה פה אל פה ובימי רבי התירו
לכתוב המשנה משום עת לעשות לה' וגומר .והאגדה נשארה
פ ע מ י ם ( 1 3 0ת ש ע " ב ) 55
