Page 54 - peamim130

‫נידה ולא יהרוג את נבל ויבוא עליה‪ .‬גם במקרה זה ריבוי התשובות והסתירות‬
‫ביניהן מלמדים על הקושי להסביר את פרטי הסיפור כך שדמותו של דוד תצא‬

‫צחה‪.‬‬

‫סיכום‬

‫מאחר ששני החכמים עסקו באותו סיפור תלמודי‪ ,‬מתבקש להשוות בין‬
‫כיווני הפרשנות שלהם‪ .‬אעשה השוואה זו בשני המישורים שהזכרתי במבוא‪:‬‬
‫המישור העקרוני ‪ -‬מה הייתה מגמת החכם יוצר הסיפור‪ ,‬ומדוע בחר לתאר‬
‫את הדמויות המקראיות כפי שתיארן וזאת לעומת התיאור המקראי; המישור‬
‫הפרשני ‪ -‬כיצד יש לפרש את פרטי הסיפור ולהסביר את ההתנהגות הבעייתית‬
‫של דוד ואביגיל כך שתואר באור חיובי‪ .‬מגמתם של שני המשיבים הייתה‬
‫אפולוגטית‪ .‬שניהם טענו כי המספר לא הציג את דוד ואביגיל באור שלילי‪.‬‬
‫עם זאת הם הגיעו למסקנה זו מתוך גישות שונות‪ ,‬שבאו לידי ביטוי בעיקר‬

‫במישור העקרוני‪.‬‬
‫אשר למישור העקרוני‪ ,‬לנגד עיניו של הרדב"ז עמד הדגם של דרשות חז"ל‬
‫על חטא בת–שבע‪ .‬על פי דגם זה הנחה חיצונית לטקסט המתפרש היא שמנחה‬
‫את הקורא בהבנתו את הכתוב‪ .‬הנחת המוצא במקרים הנדונים הייתה שיש‬
‫ללמד זכות על דוד; חז"ל פעלו לאור הנחה זו בדרשותיהם על סיפור המקראי‬
‫על דוד ובת–שבע‪ ,‬והרדב"ז נהג כך בפרשנותו על הסיפור התלמודי על פגישת‬
‫דוד ואביגיל‪ .‬אך יש להדגיש כי מדובר ברבדים שונים‪ ,‬חז"ל התייחסו למקרא‪,‬‬
‫והרדב"ז התייחס לחז"ל‪ .‬מתוך דבריו משמע כי ברובד הדרשני של חז"ל יש‬
‫הבדל בין דרשותיהם על חטא דוד ובת–שבע לבין הסיפור התלמודי על פגישת‬
‫דוד ואביגיל‪ .‬לדעתו דרשות החכמים על חטאו של דוד עם בת–שבע עלו מתוך‬
‫דקדוק בכתוב עצמו; לעומת זאת לסיפור התלמודי על פגישתו עם אביגיל אין‬
‫כל אחיזה בכתוב‪ .‬לסיכום‪ ,‬לדעת הרדב"ז דרשה יכולה לבטא רעיון חיצוני‬
‫לכתוב הנדרש (ללמד זכות על דוד)‪ ,‬וייתכן שלסיפור תלמודי אין אחיזה‬

‫בכתוב (פגישת דוד ואביגיל)‪.‬‬
‫הרלב"ח לעומתו לא סבר שהמספר פועל לאור הנחה חיצונית‪ .‬לטענתו‬
‫האחיזה החזקה בכתובים היא שהכריחה את החכם לספר את הסיפור כפי‬
‫שסיפרֹו‪ ,‬והסיפור לא היה מתאפשר ללא בסיס זה‪ .‬סיפור דוד ואביגיל אחוז‬
‫היטב בפסוקים ונובע מהם‪ ,‬ואין כל פער בינו למקרא‪ ,‬ולכן אין לייחס לחכמים‬
‫מגמה פרשנית כזו או אחרת מלכתחילה‪ .‬הם חשפו את מה שמצוי במקרא‪.‬‬
‫הבנה זו הולמת את התפיסה שהדרשן לא הביא רעיון מבחוץ וקשרו לכתוב‬

‫אלא פירש וחשף את מה שטמון בכתוב‪.‬‬

‫גלעד ששון ‪ /‬דוד ואביגיל אצל הרדב"ז והרלב"ח‬ ‫‪52‬‬