Page 50 - peamim130
P. 50
השואל שפנה אל הרדב"ז עיקר עניינו היה בפרטי הסיפור ,ואילו השאלה
שהטרידה שואל זה היא עקרונית ונוגעת בשורש הבעיה :כיצד ניתן להבין את
מגמת החכם יוצר הסיפור לאור הפער בינו לבין המקרא?
וזו תשובת הרלב"ח‘ :הנראה לעניות דעתי בזה הוא ,שאף על פי
שדרכם זכרונו לברכה בכך כשהפסוקים מורים שראוי להטות מהדרך ההוא,
בהכרח להם ז"ל לדרוש על פי מה שיורה הפסוקים הן לטוב הן למוטב'.
הרלב"ח פתח בקביעה עקרונית שדרשות חז"ל לא סטו מכוונת הכתובים,
אלא פירשו והביעו את מה שמורים הפסוקים .לפיכך לדעתו אין לדבר
על מגמות ביקורתיות או אפולוגטיות של החכמים ,שהרי הם היו צמודים
לפשט הכתובים .אם כן היכן המקור בכתובים לתיאור זה של המפגש בין
דוד ואביגיל?
ובענין דוד עם אביגיל הגם שאין להם ראיה לדרוש מה שדרשו מתיבת
‘בדמים' (שמואל א כה ,לג) כאשר כתבת אתה דאפשר לפרש ‘דמו ודם
זרעיותיו' .עם כל זה יש להם פסוק אחר המכריח אותם לדרוש מה שדרשו
כאשר כתבו הם ז"ל והו' ‘ולא תהיה זאת לך לפוקה' וכו' (שם ,לא) כי תיבת
‘זאת' היא מיותרת ומכלל ‘דאיכא אחריתי דדמיא להא והיא דבת שבע'42.
ומכאן למדו שהיתה נביאה.
הרלב"ח הסכים שהלימוד מהמילה ‘בדמים' לא היה הכרחי .למרות זאת לדעתו
ברור שהחכם מצא בכתובים את הבסיס שהכריח אותו לספר את סיפורו באופן
זה .יש לשים לב למילים ‘יש להם פסוק אחר המכריח אותם לדרוש מה שדרשו'.
החכמים לא היו בני חורין לדרוש מדעתם ,הם נאלצו לדרוש את מה שהורה
להם הפסוק .על כן סבר הרלב"ח שנקודת האחיזה היא במילה המיותרת ‘זאת',
הרומזת למעשה בת–שבע .וכפי ששם מדובר בכך שדוד בא על אשת איש ,כך
מדובר כאן ברצונו לבוא על אביגיל .הרדב"ז חש כאמור שזו נקודת אחיזה
חלשה לסיפור ,ואילו הרלב"ח ראה כאן קשר ברור והכרחי ,ולדעתו לא ניתן
היה להבין את הפסוק אחרת.
למרות הסתייגותו ניסה הרלב"ח למצוא אחיזה גם במילה ‘בדמים'‘ :ועוד,
שגם באותו הפסוק עצמו יש להם קצת סמך ממה שנאמר “מבוא בדמים" כי
על שפיכות דם לא יבֹא בפסוק זה הלשון לעולם ,אלא שרמז ביאה ממש בדם
נוסף על פשט הפסוק שהוא שפיכות דם וכמו שיבא' .הרלב"ח עבר בנקודה זו
להשיב על דברי השואל על הפער בין הדרש לפשט בסיפור יוסף ואשת פוטיפר
4 2בבלי ,מגילה יד ע"ב.
גלעד ששון /דוד ואביגיל אצל הרדב"ז והרלב"ח 48
