Page 51 - peamim130
P. 51
ושוב חזר על הנחת היסוד שלו באשר לקשר בין הפשט לדרש‘ :גם בענין יוסף
יש כמה פסוקים שהכריחו להם ז"ל לדרוש מה שדרשו'.
לאחר שהסביר שהדרשן מחויב היה בדרשתו לפסוקים בין שהדברים
לשבח ובין שהם לגנאי ,יצא הרלב"ח להגן על התנהגותו של דוד כפי שתוארה
בסיפור .לשם כך ירד לפרטי הסיפור:
עוד אני אומר ,שדרשה כזאת איננה כנגד מעלת הצדיק כיון שהוא דבר
במחשבה ולא יצא לפועל אף על פי שתהיה לאיזו ִסבה שתהיה .ויש
לנו דמחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה בישראל זולתי
בעבודה זרה 43.ולכן אין זה חסרון בצדיק ד'כל הגדול מחבירו יצרו גדול
ממנו' 44.אדרבה הוא לו מעלה כיון שלבסוף ניצול מהעבירה .ואין כוונת
הפסוק להודיענו מחשבת אלו הצדיקים .אבל הכונה להודיענו שנצולו
ושהקב"ה הרחיק מהם העבירה ההיא ...אמנם בענין אלו הצדיקים שהיה
מעשה בסוף ונצולו מהמעשה הרע ההוא אין כוונתם זכרונו לברכה לספר
בגנותם אדרבה לספר בשבחם כנזכר.
לדעת הרלב"ח לא רק שהסיפור לא גינה את דוד אלא אדרבה ,הוא שיבח
אותו .העובדה שדוד התכוון לבוא על אביגיל ולבסוף נמנע מלעשות זאת
העצימה את גדולתו .מעניין שגם הרדב"ז העלה אפשרות זו ,אך דחה אותה
מפני שדוד נמנע מלבוא על אביגיל מסיבה שלא הייתה תלויה בו אלא בגלל
גורם חיצוני -נידותה של אביגיל .הרלב"ח הציע טענה נוספת להגנה על דוד:
‘עוד אני אומר בענין דוד עם אביגיל ,כי אין הכונה כשאמר לה דוד “השמעי
לי" שהיה רוצה לבוא עליה עתה .שאם כן איפֹא איך לא רמז הכתוב ולא ִספר
על הרע היותר גדול שהיה בענין? והוא שהיה רוצה לבוא עליה בהיותה אשת
איש .כי זה עון גדול יותר מהבא על הנדה' .לדברי הרלב"ח דוד לא התכוון
לבוא על אביגיל מיד אלא רק בעתיד ,והראיה לכך היא שהודה לה על שמנעה
ממנו מבוא עליה בהיותה נידה ולא התייחס לכך שהיא אשת איש .גם הרדב"ז
הבחין שהמספר התעלם מאיסור אשת איש והתמקד באיסור הביאה על נידה
והדבר הנחה אותו בתשובתו .הרלב"ח ביקש לתמוך הסבר זה בעובדה שאביגיל
הראתה לדוד את דם הנידה:
43על פי בבלי ,קידושין לט ע"ב.
44בבלי ,סוכה נב ע"א.
פ ע מ י ם ( 1 3 0ת ש ע " ב ) 49
