Page 46 - peamim130
P. 46
השאלה שנשאל הרדב"ז ,כיצד ייתכן שנהג דוד כך? אם כן התשובה העקרונית
של הרדב"ז המונחת ביסוד כל הסבריו היא שלא ייתכן שדוד אכן נהג כך.
את תשובתו סיים הרדב"ז בניסיון למצוא בסיפור נקודות אחיזה למעשי דוד
ואביגיל .כאן עבר פעם נוספת מהמישור של פירוש הסיפור למישור העקרוני,
לקשר בין הדרשה לכתובים .היכן מצא המספר את הבסיס לתיאור הבעייתי של
מעשי דוד ואביגיל? וזו תשובתו על השאלה החמישית והאחרונה שנשאל:
וא"ת [ואם תאמר] מנא להו לרבנן למדרש שגלתה את שוקה? בשלמא
שתבעה דוד למדו ממה שאמרה ‘"ולא תהיה זאת לפוקה ולמכשול" (שמואל
א כה ,לא) -מכלל דאיכא אחריתי ומאי ניהו מעשה דבת שבע' 35,אלא
שגילתה את שוקה מנ"ל [מנא להו]? וי"ל [ויש לומר] דתיבת ‘ותפגוש אותם'
(שמואל א כה ,כ) דרשי שהיא יתירה .והכי איתא בירושלמי"‘ :ותפגוש
אותם" -גלתה את שוקה והלכו לאורה“ .ותפגוש אותם" הקרו כלם' עכ"ל
[עד כאן לשונו]36.
את נקודת האחיזה לבקשתו של דוד לבוא על אביגיל מצא הרדב"ז ,בעקבות
הבבלי ,במילה ‘זאת' ,המרמזת על אירוע אחר שבו עתיד היה דוד לבוא אל
אשת איש ,והכוונה למעשה בת–שבע .משמע שגם כאן מדובר ברצון לבוא על
אשת איש .את נקודת האחיזה לכך שאביגיל חשפה את שוקה הוא מצא בעקבות
הירושלמי בייתור המילים ‘ותפגוש אותם' .ברור כי שני לימודים אלה רחוקים
מפשט הכתובים .אפשר היה לתלות במילים אלה תלי תלים של דרשות לכיוונים
שונים ומשונים ולא בהכרח באופן שבו בחר המספר התלמודי ללכת .אך הרדב"ז
הסתפק בציון נקודות אחיזה אלה .מעניין שניסיונו זה עומד בסתירה גמורה
לדבריו לעיל שמדובר ‘בדבר שאין לו זכר בכתוב' .אם כן האם יש לדרשה אחיזה
בכתוב או אין לה אחיזה? נראה כי הקביעה שאין למעשה דוד ואביגיל זכר בכתוב
מבטאת את תחושתו האמתית של הרדב"ז שהסיפור התלמודי רחוק מן הכתוב.
הרדב"ז סיים את תשובתו בחזרה על הקו שהנחה אותו בכל ניסיונותיו
לתרץ את מעשי דוד ואביגיל‘ :כ"ז [כל זאת] כתבתי ללמד שיש לנו לחזור
ע"כ [על כל] צדדי וצדדי דצדדי ללמד זכות על משיח ה' כאשר עשו רז"ל
על ענין בת שבע .הנלע"ד [הנראה לעניות דעתי] כתבתי דוד ן' זמרא' .כפי
שחז"ל ביקשו ללמד זכות על דוד בחטא בת–שבע ,כך ניסה הרדב"ז להגן על
מעשי דוד המתוארים בסיפור התלמודי .הנחתו הייתה שלא ייתכן שכוונת
3 5בבלי ,מגילה יד ע"ב. 44
3 6ירושלמי ,סנהדרין ב ,ג (כ ע"ב; טור .)1276
גלעד ששון /דוד ואביגיל אצל הרדב"ז והרלב"ח
