Page 44 - peamim130
P. 44
אך דוד ,שראה את שוקה של אביגיל ,לא ידע שעשתה זאת בתמימות:
ודוד המלך נתן עיניו בה לישא אותה אחר שיהרוג את נבל ,אבל היה הדבר
קשה בעיניו בחושבו שהיא פרוצה שעשתה מעשה הזונות לגלות את שוקה.
ו ְתבעּה לבדוק אותה ולדעת הטובה היא אם רעה .לא ח"ו לעשות מעשה,
שאפי' היתה רוצה לא היה עושה מעשה וגם לא היה נושא אותה .והיא לא
רצתה והראתה לו דם נִדתה והכיר דוד שלא היתה רוצה ובזה הבין שלא
היתה פרוצה וגם לא היתה מופקרת.
אביגיל נשאה חן בעיני דוד והוא רצה לקחתה לאישה לאחר שיהרוג את נבל.
אך כשראה את התנהגותה חשש שהיא מופקרת ולכן ביקש לבחון אותה -
לשם כך הציע לה לבוא עליה וביקש לראות את תגובתה ,אך באמת לא התכוון
לבוא עליה .כאשר הראתה אביגיל לדוד את הדם ומנעה ממנו לבוא עליה הבין
שהיא צדקת .בדברים אלה הציע הרדב"ז הסבר נוסף להתנהגותו של דוד.
היתרון של הסבר זה על ההסברים הקודמים הוא שדוד כלל לא רצה לבוא
על אביגיל .על פי ההסברים הקודמים דוד אכן רצה לבוא עליה מאחר שטעה
בהלכה זו או אחרת .ואילו על פי הסבר זה רצה רק לבחון את תגובתה .הקושי
בהסבר זה שאין לו כל אחיזה בסיפור ,שהרי דוד הודה לאביגיל על שמנעה
ממנו לבוא עליה ,ואם לא התכוון לעשות זאת על מה התודה? הרדב"ז הכיר
בקושי זה וניסה להתמודד עמו:
ומ"מ אח"כ [ומכל מקום אחר כך] ‘אשר ּ ְכלי ִתני לבא [במקרא :מבא] בדמים'
(שמואל א כה ,לג) דמשמע דאם היתה רוצה היה בא עליה ,אזיל דוד
לשיטתה [הלך דוד לשיטתו] כפי מה שהבינה בדבריו כ ְפשטן שדעתו היה
לבא עליה ,אבל בלבו לא היה אלא לנסותה ולבודקה אם היא ראויה לו אחרי
מות נבל .ומה שיאמת לך זה הוא כי מלשון הגמרא במגילה משמע דאפילו
אחר שהראתה לו הכתם אמר לה השמיעי לי ,ואיך יעלה בדעת שהדבר
שאפילו הנכרים מרחיקים אותו היה דוד מתאוה? אלא ודאי לנסותה היה
מתכוין מפני שראה בה פריצות גילוי השוק.
דוד הודה לאביגיל כדי להמשיך את ההצגה בפניה ,שלא תדע שניסה אותה .מניין
זאת לרדב"ז? לשיטתו לא יעלה על הדעת שדוד רצה באמת לבוא עליה בהיותה
נידה .שוב הרדב"ז הודה שההנחה שלא ייתכן שדוד ָחטא ֵחטא כזה היא שהנחתה
אותו ועל פיה ביקש להסביר את פשוטו של הסיפור התלמודי .והרי זו בדיוק
גלעד ששון /דוד ואביגיל אצל הרדב"ז והרלב"ח 42
