Page 104 - חיי יוסף
P. 104

‫חיי יוסף • ‪158-152‬‬

          ‫אחרי שעזבו שוב הסיתו אותם הרשעים נגד האצילים‪ ,‬ובאחד הימים הם עלו בנשקם‬
          ‫על ביתם של אלה בטריכאי כדי להמיתם‪  )152( .‬ואני‪ ,‬משנודע לי הדבר יראתי‬
          ‫פן יושלם המעשה הנתעב הזה והעיר תהיה חסומה בפני הרוצים להימלט אליה‪180.‬‬
          ‫(‪  )153‬באתי אפוא יחד עם כמה ֵרעים‪ 181‬אל ביתם של האצילים‪ ,‬ולאחר שסגרתי‬
          ‫אותו עשיתי תעלה שהובילה ממנו אל האגם; שלחתי לקרוא לסירה ויחד עמם‬
          ‫עליתי עליה וחציתי (את הכנרת) עד לגבולם של אנשי הי ּפוס‪ .‬לאחר שנתתי להם‬
          ‫את מחיר הסוסים‪( 182‬שהרי לא היה אפשר להביא גם אותם בשל אופי בריחתנו)‬
          ‫וזירזתי אותם נמרצות לשאת באצילות את הכורח שנפל בחלקם‪ ,‬שלחתי אותם‬
          ‫לדרכם‪  )154( .‬אמנם הייתי מוטרד מאוד‪ ,‬מאחר שנאלצתי לגרש שוב‪ ,‬אל עבר‬
          ‫שטח עוין‪ ,‬את אלה שביקשו מקלט אצלנו; אבל חשבתי שמוטב שאלה ימותו אצל‬
          ‫הרומאים‪ ,‬אם כך יקרה‪ ,‬מאשר בטריטוריה שלי‪ .‬אבל הם אכן ניצלו; שהרי סלח‬

                                       ‫להם המלך אגריפס על חטאיהם‪ .‬כך היה סופם של אלה‪.‬‬

                                                                ‫לב‪ .‬יוספוס מול טבריה‬

    ‫(‪  )155‬ואילו יושבי טבריה כתבו למלך וזירזו אותו לשלוח כוח לשמור על‬
    ‫הטריטוריה שלהם‪ ,‬שהרי רצו להצטרף אליו‪ .‬אמנם זה מה שכתבו לו‪  )156( ,‬אך‬
    ‫כאשר הגעתי אליהם הם זירזו אותי להקים את חומותיהם כפי שהבטחתי;‪ 183‬כי‬
    ‫הם שמעו שכבר נבנו חומות טריכאי‪ .‬נעתרתי אפוא‪ ,‬ולאחר שהכנתי את הכול‬
    ‫לקראת הבנייה ציוויתי את ראשי הבנאים להתחיל לעבוד‪  )157( .‬כעבור שלושה‬
    ‫ימים עזבתי לטריכאי (המרוחקת מטבריה כשלושים סטאדיות)‪ ,‬ואז קרה שנראו‬
    ‫כמה פרשים רומיים העושים את דרכם לא רחוק מן העיר (טבריה); אלה יצרו את‬
    ‫הרושם שכוח המלך בא‪  )158( 184.‬אי לכך מיד הרימו (אנשי טבריה) קולות‪ :‬כלפי‬

    ‫יוספוס בבואו ובצאתו ראו סע' ‪,222 ,164 ,161‬‬              ‫‪ 1	80‬לשיקול דומה ראו‪ :‬מלחמת היהודים ב‪–414 ,‬‬

    ‫‪ 326 ,294‬ועוד‪ .‬בדרך כלל אין לדעת אם מדובר‬               ‫‪ ,415‬בנוגע לשם הרע שֵיצא לירושלים אם יידחו‬

    ‫בידידיו האישיים של יוספוס או שמא בחיקוי‬                                               ‫קרבנותיהם של נכרים‪.‬‬
                                                            ‫‪ 	181‬אימצנו כאן (בעקבות מהדורת מינסטר) את‬
    ‫המינוח ההלניסטי והרומי‪ ,‬שבו " ֵר ַע המלך‪/‬הקיסר"‬
                                                            ‫הצעתו של שרקנברג (השערות‪ ,‬עמ' ‪ )70‬לגרוס‬
                                 ‫עשוי להיות תואר־חצר‪.‬‬       ‫כאן ‪"( ἑταίρων‬חברים") במקום ‪ἑτέρων‬‬
    ‫‪ 	182‬הסוסים שלהם – סע' ‪ .112‬חשוב ליוספוס להדגיש‬         ‫("אחרים")‪ .‬אמנם מסכימים כאן כל כתבי היד‪,‬‬

                 ‫שפיצה את האצילים על אבדן רכושם‪.‬‬            ‫הגורסים "אחרים"‪ ,‬אבל מצד אחד הניסוח מגושם‬
    ‫‪ 1	83‬לעיל‪ ,‬סע' ‪ .144‬השימוש החוזר בסע' ‪156–155‬‬
    ‫באותו פועל‪"( παρακαλέω ,‬לזרז")‪ ,‬מבליט את‬                ‫ומצד אחר‪ – ‬כפי שמראה שרקנברג – יש גם‬
     ‫הדו־פרצופיות של אנשי טבריה‪ .‬השוו הערה ‪.190‬‬
    ‫‪ 	184‬על רומאים בשירותו של אגריפס ראו לעיל‪ ,‬הערה‬         ‫מקומות אחרים בכתבי יוספוס שחל בהם שיבוש‬
                                                            ‫קל זה‪ .‬לשימוש ב־‪ ἑταῖρος‬ראו גם סע' ‪.287 ,124‬‬
                                                      ‫‪.102‬‬  ‫לחברים (המכונים אמנם ‪ )φίλοι‬המלווים את‬

‫‪95‬‬
   99   100   101   102   103   104   105   106   107   108   109