Page 101 - חיי יוסף
P. 101

‫חיי יוסף • ‪138-135‬‬

‫אז ארכון של טבריה‪ 166,‬אדם רשע שטבעו היה לעורר מהומות גדולות‪ ,‬מחרחר‬
‫ריב ומרדן מאין כמוהו‪ 167.‬אז לקח לידו את תורת משה‪ ,‬התקדם אל המרכז‪,‬‬

                                                                                  ‫(‪  )135‬ואמר‪:‬‬
‫אם לא למענכם אתם‪ֵ ,‬ר ַעי אנשי העיר‪ ,‬תוכלו לשנוא את יוסף‪ ,‬הביטו נא בחוקי‬
‫האבות‪ ,‬אשר המפקד העליון שלכם עומד לבגוד בהם‪ ,‬ומתוך שנאה לרע התנקמו‬

                                                       ‫למען אלה במי שהעז פנים כל כך‪.‬‬

                                                    ‫כח‪ .‬יוספוס נמלט ממתנקשים‬

‫(‪  )136‬לאחר שאמר את הדברים האלה‪ ,‬ובהריע ההמון בתגובה‪ ,‬הוא לקח עמו‬
‫אנשים מספר ומיהר לבית אשר לנתי בו על מנת לרצוח אותי‪ .‬ואילו אני – בשל‬
‫עייפות לא שמתי לב מראש למהומה ונתפסתי‪  )137( 168.‬שמעון‪ ,‬שבידו הופקדה‬
‫השמירה על גופי‪ ,‬היחיד שנשאר‪ ,‬בראותו את הסתערות האזרחים העיר אותי וסיפר‬
‫לי על הסכנה הרובצת לפתחי‪ .‬הוא ביקש שאני אמות באופן אציל כמפקד‪ ,‬בידו‪169,‬‬
‫בטרם יגיעו האויבים ויכריחוני (להתאבד) או יהרגוני‪  )138( .‬הוא אמנם אמר את‬
‫הדברים האלה‪ ,‬אך אני הפקדתי את גורלי בידי האלוהים‪ 170‬ומיהרתי להופיע לפני‬
‫ההמון‪ .‬אחרי שלבשתי בגד שחור‪ 171‬ותליתי את חרבי מצווארי‪ ,‬הלכתי – במסלול‬
‫אחר שבו‪ ,‬כך האמנתי‪ ,‬איש מן האויבים לא יפגוש אותי – אל ההי ּפודרום; בהופיעי‬
‫שם פתאום‪ ,‬נפול אפיים ומשקה את הקרקע בדמעות‪ ,‬הייתי מעורר רחמים בעיני‬

‫ש"נתפס" על־ידי שינה (כנראה עמוקה "בשל‬                   ‫‪ 	166‬אחד מפקידי העיר הבכירים‪ ,‬היושב בראש מועצת‬
                                                        ‫העיר; ראו להלן‪ ,‬סע' ‪ ,278 ,271‬וספראי‪ ,‬בימי הבית‪,‬‬
‫עייפות")‪ ,‬כפי שעולה מן הסעיף הבא ("העיר‬                 ‫ב‪ ,‬עמ' ‪ .473‬יוסה (ח"י‪ ,‬עמ' ‪ )54‬מאפיין את ישוע בן‬
                                                        ‫צפיא‪ ,‬כפי שהוא מתפקד כאן (ובסע' ‪ ,)66‬כ"ראש‬
‫אותי") ומן המקבילה במלחמת היהודים ב‪,600 ,‬‬               ‫הגליליים"‪ ,‬וזה מביא אותו (עמ' ‪ ,56‬הערה ‪ ;74‬עמ'‬
                                                        ‫‪ ,202‬הערה ‪ ;48‬ועמ' ‪ ,205‬הערה ‪ )81‬להטיל ספק‬
 ‫כמו גם מן ההשוואה לקדמוניות היהודים ה‪.148 ,‬‬            ‫הן בכך שישוע זה והארכון הטבריאני הנזכר בסע'‬
‫‪ 1	69‬לפי רוב עדי הנוסח‪ ,‬הגורסים ‪ ,ὑπ᾽ αὐτοῦ‬כוונת‬       ‫‪( 278 ,271‬אשר שם אביו אינו מצוין) הם אותו‬
‫שמעון הייתה שהוא יהרוג את יוספוס‪ ,‬ואילו כתב‬             ‫אדם‪ ,‬הן בזיהוי כאן – כמו במלחמת היהודים ב‪,‬‬
                                                        ‫‪ – 599‬של ישוע בן צפיא כארכון‪ .‬אולם לא נראה‬
‫יד אחד גורס כי שמעון הציע שיוספוס יהרוג את‬              ‫מוצדק לאפיין את ישוע כ"ראש הגליליים"‪ .‬כל מה‬
‫עצמו (‪ .)ὑφ’ αὑτοῦ‬מכל מקום‪ ,‬הריגה על פי‬                ‫שלפנינו הוא הסתת הגליליים על ידי איש טבריה‪.‬‬
‫פקודה הייתה סוג מקובל של התאבדות; ראו‪:‬‬
                                                             ‫על ישוע בן צפיא ראו‪ :‬שחר‪ ,‬יהושע בן צפיא‪.‬‬
                      ‫גריזי‪ ,‬התאבדות‪ ,‬עמ' ‪.103–99‬‬       ‫‪ 	167‬ישוע כבר הוצג לעיל‪ ,‬סע' ‪ ,66‬אולם שם לא אופיין‬
‫‪ 	170‬השוו‪ :‬מקבים ב יג יד‪ .‬להתנגדותו של יוספוס‬           ‫מבחינה מוסרית‪ .‬להצגה עוינת זו השוו את זאת‬
                                                        ‫של אנטיפטר אבי הורדוס‪ ,‬קדמוניות היהודים יד‪8 ,‬‬
‫להתאבדות השוו דבריו לחבריו ביודפת לפי‬
                                                                                                  ‫וכן‪ :‬יז‪.325 ,‬‬
                      ‫מלחמת היהודים ג‪.382–361 ,‬‬         ‫‪ 	168‬מכיוון שברור לפי ההמשך שיוספוס לא נפל לידי‬
‫‪ 	171‬על לבוש זה כסימן היכר של נאשם כנוע המוכן‬           ‫תוקפיו‪ ,‬נראה שיש להניח‪ ,‬כמקובל‪ ,‬שהכוונה‬

‫לקבל את הדין‪ ,‬ראו גם‪ :‬קדמוניות היהודים יד‪;172 ,‬‬

‫ירושלמי‪ ,‬ראש השנה א ג‪ ,‬נז ע"ב‪" :‬בנוהג שבעולם‬

‫אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף‬

                                        ‫שחורים [‪."]...‬‬

                                                                                                                 ‫‪92‬‬
   96   97   98   99   100   101   102   103   104   105   106