Page 105 - חיי יוסף
P. 105

‫חיי יוסף • ‪165-159‬‬

‫המלך – תשבחות רבות; ו ְכ ַל ַּפי – השמצות‪ .‬מישהו בא בריצה וסיפר לי על עמדתם‪,‬‬
‫שגמרו בדעתם למרוד בי‪  )159( .‬מששמעתי (את דיווחו) הייתי מוטרד מאוד‪ ,‬כי זה‬
‫קרה אחרי ששחררתי את האנשים החמושים שלי מטריכאי לבתיהם היות שלמחרת‬
‫היה יום השבת; הרי לא רציתי להכביד על אנשי טריכאי על ידי (נוכחות) ההמון‬
‫הצבאי‪  )160( 185.‬ומכל מקום‪ ,‬כל אימת ששהיתי שם לא דאגתי לשמירה עלי‪ ,‬כי‬
‫פעמים רבות התנסיתי בנאמנות התושבים ְּכ ַל ַּפי‪  )161( .‬מכיוון שהיו לי עמי רק‬
‫שבעה מן האנשים החמושים והחברים שלי‪ ,‬הייתי נבוך (כי לא ידעתי) מה לעשות‪.‬‬
‫שהרי מצד אחד לא חשבתי לשלוח לקרוא לכוח שלי כי כבר פנה היום‪ 186,‬וגם‬
‫אילו היו מגיעים לא היו יכולים לשאת נשק למחרת‪ ,‬שהרי החוקים אוסרים זאת‬
‫עלינו‪ ,‬אף אם ייראה כאילו כורח גדול כלשהו מחייב פעולה דחופה‪  )162( 187.‬אולם‬
‫מהצד האחר‪ ,‬אילו הייתי מרשה לאנשי טריכאי ולזרים (השוהים) אצלם לבזוז את‬
‫העיר (טבריה) – ראיתי שהם לא יהיו רבים די הצורך‪ ,‬וגם העיכוב שלי יהיה גדול‬
‫ביותר; הרי סברתי‪ ,‬שכוחו של המלך כבר יקדים אותנו וישליך אותנו מן העיר‪188.‬‬
‫(‪  )163‬לכן החלטתי לנקוט נגדם תחבולה‪ .‬מיד הפקדתי את ה ֵרעים הנאמנים ביותר‬
‫(שלי) על שערי טריכאי כדי שישמרו היטב על הרוצים לצאת‪ 189,‬ולאחר שזימנתי‬
‫את ראשי המשפחות (של העיר) ציוויתי שכל אחד מהם ישיט סירה‪ ,‬יעלה עליה‬
‫בלוויית קברניט ויבואו בעקבו ַתי אל עבר טבריה‪  )164( .‬ואף אני‪ ,‬יחד עם החברים‬
‫והאנשים החמושים‪ ,‬אשר – כפי שאמרתי – היו שבעה במספר‪ ,‬עליתי על סירה‬

                                                                  ‫והפלגתי אל עבר טבריה‪.‬‬

                                                        ‫לג‪ .‬טבריה נכנעת ליוספוס‬

‫(‪  )165‬ואנשי טבריה‪ ,‬כאשר הבינו שכוח המלך לא בא אליהם ומנגד ראו את האגם‬

‫לאנשי טריכאי לעזוב את טריכאי כדי להתקיף את‬                                               ‫‪ 1	85‬השוו סע' ‪.275 ,218‬‬
‫טבריה‪ ,‬מצד אחד הם לא היו רבים די הצורך‪ ,‬ומצד‬            ‫‪ 	186‬כלומר‪ ,‬היה כבר מאוחר ביום שישי‪ ,‬מעט זמן לפני‬
‫אחר (‪ )τὴν δ᾽ ἐμήν‬הוא – לבדו בטריכאי – היה‬
‫נותר זמן רב מדי ללא כוחות ובינתיים היו מגיעים‬                                                  ‫כניסת השבת‪.‬‬
‫כוחות המלך לטריכאי ומשליכים אותו מן המקום‪.‬‬              ‫‪ 	187‬אף על פי שיוספוס מכיר כמובן את ההיתר‬
‫יש לציין שיוספוס כותב כאילו מובן מאליו שהוא‬             ‫החשמונאי להתגונן בשבת (ראו קדמוניות היהודים‬
‫עצמו לא היה מעלה על דעתו להצטרף להתקפה‬                  ‫יב‪ ,277–272 ,‬בעקבות מקבים א ב כט–מא)‪,‬‬
                                                        ‫הוא אוהב להדגיש את החובה להימנע מלחימה‬
             ‫על טבריה; ראו הערות ‪ 20–19‬למבוא‪.‬‬           ‫ביום הקדוש‪ ,‬משום שהיא מעידה על חסידותם‬
‫‪ 	189‬נראה שהכוונה שישמרו ולא יתנו לאנשים לצאת‬           ‫של היהודים ומסירותם לחוקיהם; ראו במיוחד‬
‫מן העיר פן ייוודע בטבריה דבר תחבולתו של‬                 ‫קדמוניות היהודים יד‪ 64–63 ,‬ומלחמת היהודים ב‪,‬‬

                                               ‫יוספוס‪.‬‬                                              ‫‪.394–390‬‬
                                                        ‫‪ 	188‬נראה שכוונת יוספוס להגיד שאילו היה מרשה‬

                                                                                                                  ‫‪96‬‬
   100   101   102   103   104   105   106   107   108   109   110