Page 100 - חיי יוסף
P. 100

‫חיי יוסף • ‪134-127‬‬

          ‫הרומאים‪  )127( .‬הם התנפלו עליה פתאום; את האישה אילצו לברוח‪ ,‬ואילו את‬
          ‫כל מה שנשאה עמה שדדו‪ .‬אז באו לטריכאי והובילו אלי ארבעה פרדים הנושאים‬
          ‫בגדים וציוד; הייתה גם כמות לא קטנה של כסף וחמש מאות זהובים‪  )128( .‬ברצותי‬
          ‫לשמור את אלה בעבור תלמי (שהרי היה בן עדתנו‪ ,‬והחוקים אוסרים עלינו לשלול‬
          ‫רכוש אפילו מן האויבים)‪ 162,‬אמרתי למביאים שצריך לשמור את הדברים כדי‬
          ‫שממכירתם תיבנינה חומות ירושלים‪  )129( .‬הצעירים התרעמו על שלא קיבלו‬
          ‫חלק מן השלל כפי שציפו‪ ,‬ובלכתם אל הכפרים שמסביב לטבריה הם אמרו שאני‬
          ‫עומד למסור את ארצם לרומאים‪(  )130( .‬הם אמרו) שהשתמשתי במרמה רטורית‬
          ‫כלפיהם באמרי שאשמור את מה שהובא מן השלל כדי לבנות את חומות העיר‬
          ‫של הירושלמים‪ ,‬וש ֶהחלטתי (באמת) להחזיר את הדברים השדודים לבעליהם‪.‬‬
          ‫(‪  )131‬והם לא טעו בנוגע לעמדתי; שכן כאשר התרחקו שלחתי וקראתי לשניים מן‬
          ‫האנשים הראשיים‪ַ 163,‬דסיון וינאי בן לוי‪ ,‬שהיו חברים מיוחדים של המלך‪ ,‬וציוויתים‬
          ‫לקחת את הציוד שנשדד ולשלחו אליו‪ ,‬באיימי עליהם בעונש מוות אם יספרו את‬

                                                                                         ‫הדברים לאחר‪.‬‬

                                                                  ‫כז‪ .‬הסתה נגד יוספוס‬

    ‫(‪  )132‬אחרי שנפוצה בגליל כולו השמועה‪ 164‬שאני עומד למסור את ארצם לרומאים‪,‬‬
    ‫וכולם זעמו מאוד (ורצו) להעניש אותי‪ ,‬אף יושבי טריכאי‪ ,‬בסברם שהצעירים דיברו‬
    ‫אמת‪ ,‬שכנעו את שומרי הראש ואת האנשים החמושים לעזוב אותי כאשר אני ישן‬
    ‫ולבוא מהר להי ּפודרום‪ 165‬כדי לדון שם עם כולם בנוגע למפקדם‪  )133( .‬אלה שוכנעו‬
    ‫ובאו; עם רב כבר היה מכונס שם‪ ,‬כולם דורשים בקול אחד שיש להעניש את מי‬
    ‫שהיה להם לבוגד רשע‪  )134( .‬במיוחד חימם את הרוחות ישוע בן צפיא‪ ,‬שהיה‬

                                            ‫‪ 1	64‬ראו סע' ‪.129‬‬                  ‫‪ 1	61‬אגריפס וברניקי‪ ,‬כמו לעיל‪ ,‬סע' ‪.49‬‬
    ‫‪ 	165‬זירה למירוצי סוסים‪ .‬יוספוס מדבר אמנם על‬               ‫‪ 	162‬אבל גם היהודים האפולוגטיים ביותר הסכימו‬
    ‫"אצטדיון" בטבריה (סע' ‪ )331 ,92‬ועל "היפודרום"‬              ‫שמותר לקחת שלל במלחמה; ראו‪ :‬מקבים ב ח כ‪,‬‬
    ‫בטריכאי (כאן ובסע' ‪ ,)138‬אולם למעשה נראה‬                   ‫כה‪ ,‬כח‪ ,‬ל; פילון‪ ,‬חיי משה ‪ ,‬א‪ .142 ,‬יוספוס מבחין‬
    ‫שאלה היינו הך‪ ,‬כי ככלל לא היו בערי ארץ־ישראל‬               ‫כפי הנראה בין לקיחת שלל וחלוקתו המסודרת‬
    ‫מתקנים נפרדים ושני המונחים שימשו בערבוביה‬                  ‫לפי צרכיה הראויים של האומה (כמו במקבים ב‪,‬‬
    ‫לציון אותו מתקן ספורט; וראו לעיל‪ ,‬הערה ‪ .137‬על‬             ‫שם; וראו גם לעיל‪ ,‬סע' ‪ ,119–118‬ולהלן‪ ,‬סע' ‪,)370‬‬
    ‫כך‪ ,‬ועל היפודרומים בארץ־ישראל והשימוש בהם‬                  ‫ובין פשע כזה המתואר בסעיף הקודם‪ ,‬שמבצעיו‬
    ‫גם לכינוסי אוכלוסייה‪ ,‬ראו‪ :‬וייס‪ ,‬תרבות הבידור‪,‬‬
    ‫א‪ ,‬עמ' ‪ ;131–129‬הנ"ל‪ ,‬תרביץ‪ ,‬ע (תשס"א)‪ ,‬עמ'‬                     ‫ציפו לרווח פרטי; כך גם להלן‪ ,‬סע' ‪.335–332‬‬
                                                               ‫‪ 	163‬של טריכאי‪ ,‬כמפורש במקבילה במלחמת היהודים‬
                                                   ‫‪.42–41‬‬      ‫ב‪( 597 ,‬שם מדובר ב־‪ Ἀνναῖος‬ואילו כאן מדובר ב־‬
                                                               ‫‪ ,Ἰανναῖος‬אך לפי העניין והדמיון נראה שחד הם)‪.‬‬

‫‪91‬‬
   95   96   97   98   99   100   101   102   103   104   105