Page 165 - חיי יוסף

‫חיי יוסף‬

‫אופי החיבור‬

‫כאמור החיבור מתפלמס עם כמה וכמה מחברים נוכרים שהתקיפו את היהודים והטיחו בהם האשמות‬
‫מהאשמות שונות‪ .‬מעין תוכן עניינים (אחרי דברי הקדמה למיניהם) ניתן בסעיפים ‪:59–58‬‬

‫הנני רוצה‪ ,‬קודם לכול‪ ,‬להשיב בקצרה לאלה השולחים את ידם להראות שחוקתנו היא צעירה‬
‫על סמך העובדה שאין דבר על אודותינו – כך הם טוענים – בדברי המחברים היוונים‪ .‬לאחר מכן‬
‫אציג מתוך ספרותם של אחרים את העדויות בעניין היותנו עתיקים‪ ,‬וַאראה שאלה המשמיצים‬

‫את העם (היהודי) משמיצים באופן שלגמרי חסר היגיון‪.‬‬

‫ההאשמה הראשונה היא אפוא שהיהודים הם עם צעיר ולכן בלתי־מכובד לעומת היוונים ועמים‬
‫עתיקים אחרים‪ 31.‬יוספוס מתמודד עם טענה זו בהכחשתה בשתי דרכים עיקריות‪( :‬א) הוא מסביר‬
‫שליוונים לא היה מגע עם ַעמנו בזמנים הקדומים משום שהיהודים התגוררו בפנים הארץ ולא לאורך‬
‫החוף‪ ,‬שרק אותו פקדו אז היוונים‪ ,‬ולכן אין פלא שכתבי היוונים הקדמונים אינם מזכירים את היהודים‬
‫(נגד אפיון א‪( ;)68–60 ,‬ב) הוא רושם את שמותיהם ומצטט מכתביהם של מחברים נכרים – מצרים‪,‬‬

‫פניקים‪ ,‬בבלים‪ ,‬וגם יוונים – שאכן הזכירו את היהודים והעידו על קדמותם (א‪.)218–69 ,‬‬
‫לצד השאלה הבסיסית בדבר הוותק של היהודים‪ ,‬עוסק יוספוס בשאלת מידותיהם ואיכותם‬
‫(ה"השמצות" שנזכרו ב"תוכן העניינים" האמור)‪ .‬גם כאן היו משמיצים שונים‪ ,‬ובייחוד מצרים; "המצרים‬
‫הם שהתחילו בהשמצות נגדנו" (א‪ .)223 ,‬לכן מתפלמס יוספוס בזה אחר זה עם המצרי מנתון (א‪,‬‬
‫‪ )287–227‬ועם שונאי ישראל יוונים ממצרים‪ :‬כיירמון (א‪ ,)303‑288 ,‬ליסימאכוס (א‪[ 320–304 ,‬סוף ספר‬
‫א])‪ ,‬ובייחוד אּפיון (ב‪ .)144–2 ,‬הוא מצטט את דבריהם‪ ,‬הן גרסאות עוינות של סיפור יציאת מצרים הן‬
‫עניינים אחרים‪ ,‬והוא מתפלמס‪ ,‬סותר‪ ,‬מקשה קושיות וכו'‪ .‬דברים אלה מביאים אותו עד לאמצע‪ ,‬בערך‪,‬‬
‫של הספר השני של נגד אפיון‪ ,‬ומכאן (סעיף ‪ )145‬ועד לסוף החיבור מתמסר יוספוס להגנה חיובית על‬

‫היהודים – לא על ידי פולמוס עם אחרים אלא על ידי הצגת "החוקה" של היהודים‪32.‬‬

‫מקורות הספר‬

‫חוץ מהמחצית השנייה של הספר השני‪ ,‬החיבור בנוי בעיקרו על דבריהם של נכרים‪ .‬חשיבותו של נגד‬
‫אפיון נובעת במידה רבה מעובדה זו‪ ,‬כי יוספוס אסף בו את דבריהם של נוכרים רבים על אודות היהודים‬
‫והיהדות‪ ,‬דברים שאחרת ספק אם היו שורדים‪ .‬בזכות חומר זה נגד אפיון הוא מקור ראשון במעלה לכל‬
‫הידוע לנו על דימוים של יהודים בעיני העולם הפגאני בימי בית שני‪ 33.‬אפשר בהחלט שיוספוס עצמו‬
‫חיפש וליקט את הדברים‪ .‬ואולם משונה‪ ,‬כאמור‪ ,‬שהפולמוס שלו מגיע למחברים של ראשית המאה‬
‫הראשונה ולא יותר‪ .‬כן נציין‪ ,‬שבתיאור החוקה היהודית‪ ,‬במחצית השנייה של הספר השני‪ ,‬מדובר על‬
‫בית המקדש ועל העבודה בו (ב‪ 193 ,‬ואילך) בלי רמז כלשהו לחורבן הבית‪ ,‬וקשה להבין כיצד יכתוב כך‬
‫יוספוס אם כתב כמחבר מקורי‪ .‬והנה מזמן ראו החוקרים שהגישה המשפטית המחמירה מאוד המוצגת‬
‫בתיאור החוקה היהודית (ברוח הקביעה כי "העונש על רוב הע ֵברות הוא מוות" – ב‪ )215 ,‬סותרת במידה‬

‫‪Ein Bild des Judentums für Nichtjuden von Flavius‬‬ ‫תשנ"ו‪ ,‬עמ' ‪ 93–85‬בחלק הלועזי; האלאנד‪ ,‬חוקי‬
‫ישראל‪.‬‬
‫‪Josephus: Untersuchungen zu seiner Schrift Contra‬‬
‫‪ 31‬להנחה‪ ,‬שככל שדבר עתיק יותר הוא מכובד יותר‪ ,‬ראו‪:‬‬
‫‪Apionem, Leiden 1997‬‬
‫‪P. Pilhofer, Presbyteron Kreitton: Der Altersbeweis‬‬
‫‪ 3 3‬בכרך הראשון של שטרן‪ ,‬מחברים‪ ,‬יש ‪ 272‬קטעים‬
‫‪der jüdischen und christlichen Apologeten und seine‬‬
‫ממוספרים; מהם ‪ 51‬נשתמרו בנגד אפיון (ועוד ‪27‬‬
‫בחיבורים אחרים של יוספוס – כמעט כולם הם קטעים‬ ‫‪Vorgeschichte, Tübingen 1990‬‬

‫של סטראבון וניקולאוס בקדמוניות היהודים)‪.‬‬ ‫‪ 32‬על חלק זה של נגד אפיון ראו במיוחד‪C. Gerber, :‬‬

‫‪156‬‬