Page 18 - חיי יוסף

‫שוורץ – מבוא לחיי יוסף‬

‫על קהל קוראים יהודי‪ .‬מחבר יהודי המתחשב בקהל קוראים נכרי היה נשמר מלהדגיש שבטיּות כזאת‪,‬‬
‫העלולה להתפרש כאילו מותר לעשות כל דבר נגד נכרים‪ .‬לפיכך‪ ,‬אף על פי שאין לבטל את האפשרות‬
‫שיוספוס ָשַאף לשכנע גם נכרים‪ ,‬נראה לפי הדגשים העיקריים של חיי יוסף שמגמתו העיקרית היא לא‬
‫להגיב על האשמות יוסטוס בדבר האחריות למרדּה של טבריה (כמגמת הקטעים העוסקים ביוסטוס)‪,‬‬
‫ואף לא להגביר את אמינותו של יוספוס עצמו כהיסטוריון של המלחמה (כמו מגמת הדברים על פעילותו‬

‫כמפקד במלחמת היהודים)‪ ,‬אלא להגיב על האשמות כאילו בגד ביהודים‪30.‬‬
‫קל להבין את רקעּה ולשער את נימוקיה של האשמה זו‪ ,‬שהרי הגליל נפל בתוך קיץ אחד בלבד‬
‫ויוספוס עצמו עבר אל הרומאים כבר באמצע הקיץ ההוא‪ 31.‬יש להניח שהמפקד הצעיר וחסר הניסיון‬
‫הואשם בפי מבקריו לא רק בכך שנכשל אלא גם בכך שלא התמסר למלאכה‪ ,‬כאילו ביקש רק ליהנות‬
‫מן השררה ומהכבוד שנלוו למשרתו בלי להתאמץ לקיים את שליחותו ואולי אף תוך שחיתות ובגידה‬
‫יזומה‪ .‬גם הדרך שבה שרד לאחר נפילת יודפת‪ ,‬שעה שפקודיו וחבריו לנשק התאבדו (מלחמת היהודים‬
‫ג‪ ,)408–340 ,‬תרמה ודאי את שלה‪ .‬ואכן בסעיפים האחרונים של חיי יוסף‪ ,‬כשיוספוס מספר בראשי‬
‫פרקים על חייו מאז יודפת‪ ,‬הוא מזכיר שוב ושוב יהודים (מרושעים כמובן) אשר התלוננו עליו (סע'‬
‫‪ ;)429 ,424 ,423‬ופעם אחת‪ ,‬בסע' ‪ ,416‬הוא אף מגלה לנו שיהודים אלה – ואין זה משנה מה טענו‬
‫בפני הקיסרים – ראו בו בוגד‪ 32.‬כנגד טענות כאלה אפשר להבין את הצטדקותו המודגשת של יוספוס‬
‫בדברו על מסירותו להגנת הגליל‪ ,‬על האהדה שרחשו לו הגליליים‪ ,‬ועל הקפדתו לשמור על מצוות הדת‬

‫היהודית‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬יש להניח שההתקפות על יוספוס על שבגד ביהודים היו נמרצות במיוחד ומכאיבות במיוחד‬
‫ככל שנאמרו סמוך לנפילת יודפת; ואז גם היו המאורעות טריים במיוחד בזיכרונו של יוספוס והפרטים‬
‫נראו בעלי משמעות רבה‪ .‬הזמן ככל שעבר עשה ודאי את שלו ונטל משהו מן העוקץ של ההאשמות‪,‬‬
‫ומנגד הלכו צרותיהם החדשות של היהודים והשכיחו את הראשונות; נפילת הגליל ותפקידו של יוספוס‬
‫היו לסיפורים שוליים לעומת גודל האסון הלאומי‪ .‬לכן סביר להסיק‪ ,‬כפי שצוין לעיל‪ ,‬שגרעינו של הספר‬
‫נוצר כבר בשנת ‪ 68‬או ‪ ,69‬כאשר לאסיר הנכבד במחנה הרומי היו הזמן להתמסר לכתיבה והדחף להשיב‬
‫למבקריו‪ 33.‬את הדברים הוא ערך והרחיב והוציא לאור אחרי כ־‪ 25‬שנה או יותר‪ ,‬לאחר שהצטברו כלפיו‬

‫האשמות נוספות‪ ,‬בייחוד עם הופעת ספרו של יוסטוס‪.‬‬

‫הדברים הרבים על מה שמקובל "אצלנו" או אסור "לנו"‬ ‫‪ 30‬גלצר (ח"י‪ ,‬עמ' ‪ )69‬רשם מספר מקומות שנראו לו שיכלו‬
‫(סע' ‪ ,)279 ,275 ,128 ,26 ,1‬גם להם היה תפקיד רטורי‬ ‫לפנות רק לקוראים נכרים (סע' ‪,275 ,192–191 ,128‬‬
‫ברור; כמו בהבעת כבוד כלפי שמעון בן גמליאל‪ ,‬גם בכך‬ ‫‪ ;)279‬וכהן (יוספוס בגליל וברומא‪ ,‬עמ' ‪ )147‬הוסיף על‬
‫מבקש יוספוס להפגין שהוא בן נאמן לעם ישראל ולא‬ ‫אלה עוד כמה קטעים‪ .‬אולם נדמה לי שהפריזו בחשיבות‬
‫בגד בו‪ .‬ואשר להסברים הגאוגרפיים הרבים‪ ,‬המלמדים‬ ‫הדברים בהקשר זה‪ .‬בסע' ‪ 128‬מדגיש יוספוס שאסור‬
‫שהספר הופנה למי שאינם מתמצאים בגאוגרפיה של‬ ‫לשדוד נכרים; כמסופר שם‪ ,‬היו יהודים שלא הסכימו‬
‫ארץ־ישראל‪ ,‬אין סיבה להניח שיהודי רומא התמצאו‬ ‫עם האמירה הזאת‪ ,‬וכפי שמוסבר בהערה ‪ 162‬לתרגום‬
‫היטב בפרטים‪ ,‬כגון המרחק שבין סימוניה וגבול הגליל‬ ‫אין צורך כלשהו להניח שיש כאן אפולוגטיקה (לאוזניים‬
‫(סע' ‪ )115‬או אפילו המרחק שבין טריכאי וטבריה (סע'‬ ‫נכריות) בלבד‪ .‬דברי השבח לשמעון בן גמליאל בסע'‬
‫‪ִ 192–191‬אפשרו ליוספוס להפגין שגם הוא מכבד את‬
‫‪.)157‬‬ ‫אחד ממנהיגי העם‪ ,‬ואין להסיק מכך שהניח שקוראיו‬
‫‪ 3 1‬יודפת נפלה בתמוז ‪ – 67‬מלחמת היהודים ג‪.339 ,‬‬ ‫לא הכירו את האיש; ואינני רואה מדוע הדברים על‬
‫‪" 32‬היהודים היו להוטים לתפוס אותי לשם נקמה‪ ,‬ואילו‬ ‫ענייני שבת בסע' ‪ 279 ,275‬מופנים דווקא לנכרים (ולעיל‬
‫הרומאים‪ ,‬כל אימת שגברו עליהם (היהודים)‪ ,‬סברו‬ ‫כבר הערתי כי סביר שנכרים רבים לא הבינו את הרקע‬
‫שזה היה בשל בגידה מצדי; היו צווחות אין סוף לקיסר‬ ‫ההלכתי של סע' ‪ .)276‬כהן מציין שלא היה צורך להסביר‬
‫הדורשות שיעניש אותי כאילו אני בוגד גם (!) בהם"‪.‬‬ ‫ליהודים שירושלים היא העיר הגדולה של הארץ (סע'‬
‫‪ 33‬כך כבר גלצר‪ ,‬ח"י‪ .‬התאוריה שמוצאו של חיי יוסף בחיבור‬ ‫‪ ,)348‬אבל ספק אם היה צריך להסביר את הדבר גם‬
‫מוקדם מסוף שנות השישים קשורה (כאמור לעיל‪ ,‬הערה‬ ‫לנכרים; יוספוס מזכיר את זה בגלל ההקשר הרטורי‪ ,‬כדי‬
‫‪ )17‬במיוחד בשמו של לאקיר‪ ,‬ורבים אימצוה בצורה זו‬ ‫להעצים את הדבקות של ציפורי בהימנעות ממלחמה‪.‬‬
‫או אחרת‪ ,‬אם כי לאו דווקא בגרסה של לאקיר‪ ,‬אשר סבר‬

‫ ‬