Page 20 - חיי יוסף
P. 20

‫שוורץ – מבוא לחיי יוסף‬

    ‫שהדברים האלה מעידים שספרו של יוסטוס‪ ,‬או דבריהם של מקטרגים אחרים‪ ,‬הכניסו את יוספוס למצב‬
                                                                                 ‫מסוכן שחייבֹו להתגונן במהירות‪.‬‬

    ‫ועם זאת נראה‪ ,‬שדווקא בשל תחושת הלחץ‪ ,‬התחושה שחשוב למחבר לשכנע את קוראיו ביושר‬
    ‫דרכו‪ 40,‬יש בספר הזה חיוניות רבה‪ 41.‬הוא מציג לפנינו יהודי שגדל בבירת העולם היהודי כבן המעמד‬
    ‫שתבע לעצמו את ראשות האומה‪ ,‬ובהתאם לכך – אדם צעיר שקיבל על עצמו אחריות ציבורית כבדה‬
    ‫מאוד; איש שגם במבט לאחור שלם עם עצמו שנהג כהוגן וכמיטב יכולתו במצב בלתי־אפשרי; אך‬
    ‫אדם היודע גם‪ ,‬באותו מבט לאחור‪ ,‬שהוא וחבריו טעו כשיצאו למלחמה‪ ,‬ולכן הוא מלא תרעומת על‬
    ‫שמאשימים דווקא אותו כמי שאחראי הן לכישלונות של המרד בגליל (כך בעיקר הספר) והן לעצם‬
    ‫ההחלטה של מרכז גלילי חשוב‪ ,‬טבריה‪ ,‬להצטרף למרד (כך בדברים המכוונים נגד יוסטוס)‪ .‬מרגיז להיות‬
    ‫במצב מתסכל כזה – שאם היה מפקד טוב הרי בכל זאת יצא למלחמה מיותרת והרת אסון‪ ,‬ואם נכשל‬
    ‫בניהול המלחמה הרי שהיה שלומיאל או בוגד; ומרגיז היה להיות היעד שאליו התנקזו ההאשמות משום‬
    ‫שרק הוא שרד – וזאת‪ ,‬בתנאים שעוררו קנאה ואיבה‪ .‬ואם לא היה די שהאשימו אותו באופן ספציפי‬
    ‫ולא את כלל האחראים – והרי‪ ,‬כפי שהוא מדגיש שוב ושוב (סע' ‪ֶ " ,)393 ,341 ,72 ,65 ,29–28‬ח ֶבר‬
    ‫הירושלמים" הוא ששלח אותו לתפקידו – עוד הוסיפו למכאובו בטענה שנהג את משרתו בשחיתות‪.‬‬
    ‫את עלבונו אפשר לחוש באופן ברור ביותר בסע' ‪ ,83–80‬ושוב בסע' ‪ 259‬ובסוף הספר‪ ,‬בסע' ‪ ,430‬שבו‬

                                 ‫נאמר למעשה שמטרת הספר היא לאפשר לקוראים "לשפוט" את "אופיו"‪42.‬‬
    ‫את המרד הגדול‪ ,‬שהביא את עם ישראל אל פרשת הדרכים המכרעת ביותר בהיסטוריה שלו‪ ,‬חורבן‬
    ‫הבית השני‪ ,‬הלוא הוא פתיחת מה שכינו חז"ל "הזמן הזה"‪ ,‬יזמו ונשאו גברים יהודים בני דורו של‬
    ‫יוספוס‪ 43.‬הם חיו בזמן מסובך‪ ,‬זמן שסיפק הזדמנויות אך גם עורר אשליות; זמן שסיפק דו־קיום בין‬
    ‫קיסריה וירושלים ו ִאפשר למבצר "אנטוניה" ול"בית ה'" לדור זה על יד זה באותו הר בלב ירושלים; אך‬

    ‫קדמוניות היהודים כ (כמו ספרים אחרים של קדמוניות‬              ‫שהביא אולטימטום לאנטיוכוס אפיפאנס (פוליביוס כט‪,‬‬
    ‫היהודים) ושל חיי יוסף מן הרשימות המפורטות של‬                 ‫כז)‪ ,‬מכאן‪ .‬אין כל פיתוח של הדברים ובעצם אין גם שום‬
    ‫דרינר (מחקרים‪ ,‬עמ' ‪ ,)33–1‬המתעדות את החיקויים‬                ‫ביטחון שיוספוס ביקש לרמוז למקבילות האלה‪ .‬כמו‬
    ‫שמחקה יוספוס את תוקידידס בענייני לשון ומוטיבים‪.‬‬              ‫כן‪ ,‬בנוגע לטיעון של ניירי (הלל)‪ ,‬שיש לראות את חיי‬
    ‫להנחה שההבדלים בין הספרים משקפים את השימוש‬                   ‫יוסף כדוגמה של סוגת "ההלל" (‪ )encomium‬המתוארת‬
                                                                 ‫בספרי רטוריקה קלאסיים‪ ,‬נעיר שקשה לראות בראשי‬
                 ‫של יוספוס באסיסטנטים‪ ,‬ראו‪ :‬שם‪ ,‬עמ' ‪.34‬‬          ‫הפרקים "ייחוס"‪" ,‬חינוך"‪" ,‬מעשים" נושאים מיוחדים‬
    ‫‪ 	40‬על כך שזהו יעדו הכללי של חיי יוסף ראו‪ :‬מיליאריו‪,‬‬         ‫שהשימוש בהם מלמד דווקא על דבקות בדגם מסוים‪.‬‬
    ‫לפירוש ח"י; מייסון‪ ,‬אופי‪ .‬יושם לב במיוחד לסע' ‪–256‬‬           ‫מה כבר עשוי להופיע באוטוביוגרפיה? אמנם יש בספרנו‬
    ‫‪"( 258‬עדים")‪"( 430 ,‬ישפוט")‪ .‬וראו גם סע' ‪ :81‬יוספוס‬          ‫מספר מוטיבים הרגילים גם בספרות היוונית והרומית‪,‬‬
    ‫"מודה" שלקח פעם משהו מן השלל ושלחֹו לבני משפחה‬               ‫כגון כוחו המשחית של הכסף (ראו הערה ‪ 117‬לתרגום)‪,‬‬
    ‫בירושלים‪ .‬וידוי זה מזכה את יוספוס באמון הקוראים‬              ‫כוחן של אהבה ושנאה לקלקל את השורה ולהטות את‬
    ‫בלי לחייב אותו לוותר על מאומה מול מבקריו‪ ,‬שהרי‬               ‫ההיסטוריון מן האמת (סע' ‪ ,)336‬והעובדה שהצלחה‬
    ‫יהודים המתקיפים את יוספוס כבוגד בעם ישראל לא‬                 ‫מעוררת קנאה (ראו הערה ‪ 126‬לתרגום)‪ ,‬אך גם אם‬
    ‫יכלו לבנות הרבה על כך שלקח שלל מסורים‪ .‬וראו להלן‪,‬‬            ‫– כמו במקרה האחרון (וראו‪ :‬שצמן‪ ,‬הצלחה וקנאה)‬
                                                                 ‫– נראה שיוספוס התוודע למוטיב מתוך הספרות היוונית‬
                                                       ‫הערה ‪.42‬‬  ‫(במישרין או בעקיפין)‪ ,‬יש להבדיל בין השימוש במוטיב‬
    ‫‪ 	41‬השוו לדוגמה‪ :‬פרגר‪ ,‬יוספוס והקנאים‪ ,‬עמ' ‪ ,5–4‬המדבר‬
    ‫על ההתרגשות והתרעומת (‪Leidenschaftlichkeit und‬‬                                                     ‫לבין רמיזה ספרותית‪.‬‬
                                                                 ‫‪ 	39‬מעין "האסיסטנטים למען השפה היוונית" שסייעו בהכנת‬
                         ‫‪ )Gereiztheit‬המורגשות היטב בספר‪.‬‬        ‫מלחמת היהודים‪ ,‬לפי נגד אפיון א‪ .50 ,‬תקרי השווה את‬
    ‫‪ 	42‬לעניין ה"אופי" (‪ )ἦθος‬כנושא העיקרי שיוספוס ביקש‬          ‫הסגנון הרדוד של ספרנו לזה של הספר האחרון (ספר כ)‬
    ‫להגן עליו ראו במיוחד‪ :‬מייסון‪ ,‬ח"י‪ ,‬עמ' ‪; xxxviii–xli‬‬         ‫של קדמוניות היהודים וחשב שיש לראות דווקא בהם‬
    ‫נספח אצל זיגרט ואחרים‪ ,‬ח"י‪ ,‬עמ' ‪ ;184‬שוורץ‪ ,‬שני חיי‬          ‫את סגנונו האישי של יוספוס‪ .‬ראו‪ :‬תקרי‪ ,‬מילון‪ ,‬א‪ ,‬עמ'‬
                                                                 ‫‪ ;ix‬הנ"ל‪ ,‬ח"י‪ ,‬עמ' ‪ ;xv–xvi‬פלטיא‪ ,‬ח"י‪ ,‬עמ' ‪.xiv–xvi‬‬
                                                 ‫יוסף‪ ,‬עמ' ‪.324‬‬  ‫לעניין זה ראו גם היעדרם הכמעט מוחלט והבולט של‬
    ‫‪ 	43‬על משמעות השיקול הדורי הזה‪ ,‬ראו‪ :‬א' רפפורט‪,‬‬
    ‫קתדרה‪( 8 ,‬תמוז תשל"ח)‪ ,‬עמ' ‪ =( 45–44‬כשר‪ ,‬המרד‬

                                         ‫הגדול‪ ,‬עמ' ‪.)420–419‬‬

‫‪11‬‬
   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25