Page 32 - רב סעדיה גאון בלאו יהלום
P. 32

‫‪  |  30‬מבוא‬

‫סעדיה יצר מסורת שאינה מסורת‪ ,‬ושאין הוא טוב ממי שמזניח את המסורת‪ ,‬ואף פועל‬
                    ‫בשיטת פרשנות עצמאית של המקרא בנוסח בנימן [הנהונדי?]‪69.‬‬

‫הקראים החזיקו‪ ,‬כידוע‪ ,‬בסיסמה 'חפישו באורייתא שפיר'‪ ,‬והחיפושים שלהם לא‬
‫הלמו במקרים רבים את הפרשנות הרבנית המסורתית‪ .‬בכך הבהיר מבשר שהתנגדותו‬
‫לדרכו של סעדיה איננה בפרטים בלבד‪ .‬התנגדותו של מבשר הלוי מתבררת כהתנגדותו‬
‫העקרונית של מי שמחזיק במסורת הרבנית הנכונה לעומת סעדיה‪ ,‬שסטה ממנה‪ .‬בספר‬
‫תיקון הטעויות מבשר יוצא נגד מי שאינו משתמש בשכלו כקנה מידה להבחין בתוך‬
‫המסורת בין הנכון לבין השגוי‪ 70,‬ואילו בספר חשיפת הטעויות הוא מגדיל לעשות‪,‬‬
‫ומייחס לסעדיה את היצירה של מסורת שונה‪ ,‬שאינה נכונה‪ .‬לדעת מבשר‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫אין דרכו של הגאון טובה מדרכם של אחרים שסטו מן המסורת הרבנית האמיתית‬
‫האוחזים בדרך הקראים ומגלים עצמאות בפירוש התורה ומצוותיה‪ .‬דעה זו איננה‬
‫עולה ישירות מההשגות עצמן‪ ,‬והיא דעתו הקדומה של מבשר‪ ,‬המשותפת לו ולחוג‬
‫מתנגדיו של סעדיה‪ .‬אנו מסיקים אפוא שמבשר השתייך לחוג מתנגדיו העקרוניים‬
‫של סעדיה‪ ,‬ובגלל דעתו זו הוא ביקר את כתביו של הגאון נקודות נקודות‪ .‬ההקדמה‬
‫אינה משקפת את מסקנתו של מבשר מביקורתו המפורטת‪ ,‬אלא זו דעתו הכללית‬
‫הראשונית‪ ,‬שהביאה אותו למתוח ביקורת על הגאון גם בפרטים‪ .‬בהתנגדות לגאון‬

                                                   ‫היו למבשר גם שותפים נוספים‪.‬‬
‫הדגשה על סטייתו של סעדיה מדברי חז"ל עולה גם מן ההשגה על פירושו של‬
‫הגאון לברית בין הבתרים המיוחסת לדונש בן לברט‪ .‬בספר תשובות דונש בן לברט‪,‬‬
‫אשר מחברו מציע לקרוא לו 'תיקון השגגות'‪ 71,‬כלולות לא פחות ממאתיים השגות על‬
‫התפסיר של סעדיה ועל ספר צחות לשון העברים ('כתאב פציח לגה אלעבראניין')‪,‬‬
‫שעניינן תחומי הדקדוק והמילון‪ .‬הספר כתוב עברית‪ ,‬אבל הרקע הערבי עולה ומבצבץ‬
‫מן המינוח המיוחד שלו‪ 72.‬עריכת הספר בעייתית‪ ,‬ורק כמה עשרות השגות בתחילתו‬
‫מסודרות סידור אלפביתי על פי מילת הערך המבוקר‪ .‬והנה דווקא בין הערכים הסדורים‬
‫סידור אלפביתי נכנסה ההשגה על הברית בין הבתרים‪ ,‬והיא מסודרת‪ ,‬לכאורה‪ ,‬על‬
‫פי רצף התפסיר של סעדיה‪ ,‬שכן היא פותחת בלשון‪' :‬ועוד אמר (סעדיה) זצ"ל בזו‬
‫הפרשה'‪ .‬גם עניינה מדרשי במובהק‪ ,‬ולשון פתיחתה הולם באופן חשוד את לשון‬

              ‫אם אומנם הבינונו את המילים הקטועות על בנימן נכון‪ .‬ראה‪ :‬פ‪ 3‬ג ע"א‪ ,‬שורה ‪.19‬‬           ‫‪	69‬‬
‫עיין‪ :‬ש' אברמסון‪ ,‬ספרות הגאונים‪ ,‬עמ' ‪ ;69-65‬שטרן‪ ,‬פתיחת אסתדראך‪ ,‬עמ' ‪( 117-113‬ק‪ 7‬א‬                ‫‪7	 0‬‬

                                                                                           ‫ע"ב)‪.‬‬  ‫‪	71‬‬
                                                       ‫תשובות דונש על סעדיה‪ ,‬השגה מס' ‪.146‬‬        ‫‪	72‬‬
              ‫לדעת ד"ר אמיר געש‪ ,‬הספר נכתב במקורו בערבית‪ ,‬והשתמר בתרגום עברי בלבד‪.‬‬
   27   28   29   30   31   32   33   34   35   36   37