Page 16 - etmol_128

‫המנורה‪ ,‬ציור מהמאה ה־‪13‬‬

‫המנורה לפי רב סעדיה גאון‬

‫מפעלו הגדול של סעדיה גאון — תרגום המקרא ופירושו‬

‫מאת יהודה רצהבי‬

‫קטעי הגניזה ומובאות שנשתמרו‬ ‫ההגיון והמסורת‪ ,‬תוך הכרעה לצד‬ ‫רב סעדיה‪ ,‬גאון חכמי ישראל בכל‬
‫בחיבוריהם של מדקדקים ומפרשים‪,‬‬ ‫המסודת כשההגיון מנוגד לה‪ .‬בלשונו‬ ‫הדורות‪ ,‬חי בסוף המאה התשיעית‬
‫שחיבודי הגאון היו במלואם לנגד‬ ‫הקולעת של ר׳ אברהם בן עזרא‪ :‬׳אם‬ ‫ובראשית המאה העשירית‪ .‬חיבוריו‬
‫מקיפים את בל ענפי היהדות‪ :‬מקרא‪,‬‬
‫עיניהם‪.‬‬ ‫קבלה היא — נקבל׳‪.‬‬ ‫לשון‪ ,‬הלכה ופיוט ובכל ענף נעשה‬
‫פירושו למקרא רחב ידים‪ ,‬ומקיף‬ ‫ראש המדברים‪ .‬כל שיצא מתחת עטו‬
‫מעשה המשכן‬ ‫את כל הקשור בכתוב‪ .‬לא מקרה הוא‬ ‫מצויץ במקוריות ובחדשנות‪ .‬הוא‬
‫שבספרות העם הפך פירושו כסמל‬ ‫היחיד שהוכתר בתואר ׳הגאון׳ סתם‪.‬‬
‫לאחרונה הגיע מספדיית סט‪-‬פטרס‪-‬‬ ‫לאדיבות‪ ,‬ומורגל בפי הבריות לומר‬ ‫ראש מפעליו היה תרגום המקרא‬
‫בורג‪ ,‬שריד גדול מפירוש הגאון לספר‬ ‫׳ארוך באריכות פירושי הגאון׳‪ .‬התר­‬ ‫לערבית ופירושו‪ .‬תרגומים שנעשו‬
‫שמות‪ ,‬הכולל בין השאר את מעשה‬ ‫גום והפירוש נכתבו ערבית‪ ,‬שכן הם‬ ‫לפניו‪ ,‬לבד מן התרגומים הארמיים‪,‬‬
‫המשכן‪ .‬רב סעדיה מייחס חשיבות‬ ‫נועדו לשמש את בני קהילות המזרח‬ ‫חשיבותם מצטמצמת לתרגום המילו־‬
‫רבה לפרק זה‪ ,‬נוהג בו אריכות יתירה‬ ‫בימים‪ ,‬שהלשון הערבית היתה שגורה‬ ‫לי־הפרשני‪ .‬לא כן תרגומו של רב‬
‫ומתייחס בו לכל מקדשי‪-‬ישראל הא­‬ ‫ורהוטה בפיהם ובעטם‪ ,‬במרוצת‬ ‫סעדיה‪ ,‬ה״תפסיר״‪ .‬הוא חובק את‬
‫מורים במקרא‪ :‬מקדש שלמה‪ ,‬בית שני‬ ‫הדודות נתמעטה ידיעת הלשון הער­‬ ‫פרשנות המקרא‪ ,‬הלשון והדקדוק‪,‬‬
‫ובית שלישי שביחזקאל‪ .‬הוא אינו‬ ‫בית‪ .‬כתוצאה מכך נשכחו ואבדו רובי‬ ‫ובתורה אף את ההלכה‪ .‬תרגומו‬
‫נמנה עם אלה הסבורים‪ ,‬שהואיל‬ ‫פירושיו למקרא‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬התרגום‬ ‫מיוסד‪ ,‬כפי שהוא כותב בהקדמתו‬
‫וענייני המשכן והמקדש אינם הלכה‬ ‫שהוא קצר יותר נשתמר‪ .‬עתה עמלים‬ ‫לתורה‪ ,‬על ׳העקל והנקל׳‪ ,‬דהיינו על‬
‫החוקרים לשחזר את פירושיו מתוך‬
‫‪16‬‬