Page 317 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 317
ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב ב
. 10והיה בא!ג!זיב כאשר ילדה אותו ויקח [לח:ו] ולקח יהודה אשה לערירי {בנו}
<בכורו> ושמה תמרה <+ 9ויהי> [לח:ז] והיה
.11המוע ֶרה בכור יהודה רע ,רשע ,לפני הריבון והמית ֹו הריבון ויאמר [לח:ח] ואמר
יהודה לטינה
.12בואֵ ,לך ,אל אשת אחיך ו ַי ֵּבם אותה ,כלומר ַמ ֵּלא מקום אחיך ,והקם תולדה לאחיך
<+ . 13וידע> [לח:ט] וידע הטינה ,האנינה ,כי לא לו תהיה התולדה והיה כשבא ,ונכנס,
והלך ,אל אשת אחיו שיחת זאת
. 14אל הארץ כדי שלא יעשה ,יתן ,תולדה לאחיו וירע [לח:י] והיה רע ,והיה גרוע,
לפני הריבון אשר עשה והמית גם
. 15אותו ויאמר [לח:יא] ואמר יהודה לתמר כלתו שובי ,שבי 9 ,אלמנה בבית אביך
עד שיגדל בני
.16שׁ ָ� ָלה כי אמר כדי שלא ימות גם הוא כ ֶאחיו והלכה תמר וישבה בבית אביה וירבו
[לח:יב] ורבו
.17הימים ומתה בת ישועה אשת יהודה והתנחם יהודה ועלה על מנת שיגזוז צאנו
הוא ומבוכה
.18רעהו העדלמי אל תמנת ויגד [לח:יג] וסו ַּפר לתמר לאמור הנה חמיך ָעלה אל
תמנת כדי שיגזוז
.19צאנו ותסר [לח:יד] והסירה בגדי אלמנ<ותה מ־>עליה והתכסתה ַב ּצעיף והצטעפה
וישבה במפתח המבט ,כלומר
. 20המבוי ,אשר על דרך תמ<נת כי רא>תה כי גדל שׁ ָ� ָלה והיא לא ניתנה לו לאשה
ויראה [לח:טו] ורא ּה יהודה
.21וחשב ּה לנפקנית ,לזונה ,כיוון ש<כיסתה פני>ה ויט [לח:טז] ונטה אליה אל הדרך
ואמר הבה ,תני לי ,נא עתה,
ָ ’ 96ת ָמר‘ > نخلة ”תמרה“ ,אך בהמשך נשמרה ’ ָת ָמר‘ כלשונה ללא תרגום.
9 7שני תרגומים חלופיים של ’שׁ ְ� ִבי‘ לפי היסוד הדו־עיצור ש”ב (שו”ב ~ יש”ב).
309
