Page 319 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 319
ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב ב
. 22אבוא אליך כיוון שלא ידע כי <כלתו היא וא>מרה מה זה תיתן לי כאשר תבוא
אליי ויאמר [לח:יז] ואמר אני
.23אשלח גדי מן ה ִע�ּזים מן ה<צאן ואמרה> והאם 9תיתן עירבון עד ָש ְלחך ויאמר
[לח:יח] ואמר מה זה
.24העירבון אשר אתן לך ואמר<ה חותמך ופ>תילך ,כלומר חגורתך ,ומקלך אשר
בידך ונתן לה
. 25ובא אליה והרתה לו ותקם [לח:יט] ו<קמה ו>הלכה והסירה צעיפה מעליה ולבשה
בגדי
.26ארמלותה וישלח [לח:כ] ושלח י<הודה את ג>די ה ִע�ּזים ביד רעהו העדולמי כדי
שייקח העירבון מיד
.27האשה ולא מצא ּה וישאל [לח:כא] ושאל את אנשי מקומה ,שכונתה ,לאמור איפה
המתפרכסת אשר היא
. 28במבוי על הדרך ואמרו לא הייתה במקום הזה מעולם מתפרכסת וישב [לח:כב]
ושב אל יהודה
.29ואמר לא מצאתיה גם אנשי המקום גם כן 9אמרו לא הייתה במקום הזה כלל
מתפרכסת
<+ .30ויאמר> [לח:כג] ואמר יהודה תיקח לה כדי שלא נהיה לבוז ,הנה ,הרי ,שלחתי
הגדי הזה ואתה לא מצאת ּה
. 31ויהי [לח:כד] והיה כמו שלושה חודשים וסו ַּפר ליהוד!א! לאמור הנה זנתה תמר
כלתך גם הרי (היא) ָה ָרה
. 32מן הזנות ואמר יהודה הוציאוה ותישרף היא [לח:כה] הנה היא מוצאת ,הרי תוצא,
והנה היא שלחה אל
.33חמיה לאמור הנני הרה ָלאיש אשר אלו לו ואמרה ַה ֵּכר 10נא עתה למי החותם
והפתילים
. 34והמקל האלו ויכר [לח:כו] וה ּכיר יהודה ואמר הרי צדקה שזה ממני כי על כן 10
לא נתתיה
9 8הבין ’אם‘ כמילת שאלה.
’ 99וגם‘ תורגם פעמיים ,פעם > ת(ו)ם (כבפסוק כד) ופעם נוספת > איצא.
1 00השוו אתערף לעיל לז:לב.
1 01מילולית ”על ההוא“ = ”בגלל כך ,שלא .“...
311
