Page 501 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 501

‫ם י אי ר מק שאים ו נ לע ים ר בו י חג ‬

 ‫‪ 	.34‬מי שגונב שה או פרה כשיש לו אלף דינר‪ .‬כפי שאינו חייב ליתן את כל הונו‪,‬‬

                                                                                      ‫עמ' ב‬
      ‫‏‪ 	.1‬כך אינו חייב ש ְי ַש ֵּלם שבעתיים‪ .‬והנה מה שאמר (הוא) <לא יבוזו לגנב> ‪ 3‬‬
  ‫‪2‬‏	‪ .‬ולא ַחייב (לשלם) שבעתיים ולא את הון ביתו‪ .‬והזכיר ‪  3‬את ראשית <הדברים>‬
‫‪3‬‏‪ 	.‬לפניו ‪  3‬ואת סוף הדברים אחריו ‪  3‬והזכיר את הגנב באמצע‪ .‬ואמר שהג‌<נב הוא>‬
‫‪4‬‏‪ 	.‬קל מהנואף מפני שהגנב אין לוקחים ממנו שבעתיים ולא את כל הונו <אבל נאף>‬
 ‫‏‪ 	.5‬אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה‪  3 ,‬ואמר נגע וקלון ימצא וח‌<רפתו לא>‬
       ‫‏‪ 	.6‬תמחה‪  3 .‬ואמר (ש)‌הגנב אינו חייב שבעה ולא כל הונו ואינו חי‌<יב> אלא‬
‫‪7‬‏	‪ .‬כמו שאמר אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור !ו!עד שה חיים שנים‬

                                                         ‫ישלם‪  3 ,‬ואמר <כי יתן>‬
‫‪8‬‏	‪ .‬איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם‬

                                                 ‫שנים‪  3 ,‬ואמר וטבחו <או מכרו>‬

                             ‫שם ל‪.‬‬                                            ‫‪3	 0‬‬
                                                                              ‫‪	31‬‬
                             ‫תרגום המקבילה ‪:T-S Ar. 1a.81‬‬
                                                                              ‫‪	32‬‬
     ‫הזכ>‌יר <‪>. . . . .‬‬     ‫‪1‬‏‪			<	.‬‬                                         ‫‪3	 3‬‬
                                                                              ‫‪3	 4‬‬
     ‫ו>‌הזכיר את הגנב באמצע‬  ‫‏‪			<	.2‬‬                                         ‫‪3	 5‬‬
                                                                              ‫‪	36‬‬
     ‫‪3‬‏‪<	.‬ואמר שהגנב הוא קל מן הנו>‌אף‪ ,‬שהרי הגנב אין לוקחים‬                  ‫‪	37‬‬

     ‫‪4‬‏‪<	.‬ממנו שבעתים ולא יתן> כל הונו‪ ,‬אבל נואף‬

     ‫‏‪ 	.5‬אשה חסר לב מ‌<שחית נ>‌פש‌<ו הוא> יעשנה‪ ,‬נגע וקלון ימצא‬

     ‫‪6‬‏‪ 	.‬וחרפתו לא תמחה‪ .‬אבל הגנב אינו חייב שבעה ולא‬

     ‫‪7‬‏‪ 	.‬מתן כל הונו ואינו חייב אלא כמו שאמר אם המצא תמצא‬

     ‫‪8‬‏	‪ .‬בידו הגנבה משור עד חמור וגו'‪ ,‬ואמר !ו!כי יתן איש אל רעהו‬

‫‏‪ 	.9‬כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש אם !ה!מצא הגנב ישלם שנים‪ ,‬ואמר וטבחו או‬

     ‫‪ .	10‬מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה‪ ,‬ואמר אם נתפס‬

     ‫‪ .	11‬הגנב כלום הוא חייב ליתן שבעתים? ולא אמר ‪<+‬יתן> שבעה (או כל‬

     ‫‪ 	.12‬הונו) או יתן כל הונו כולו‪ ,‬ואינו חייב אלא כמו שאמר‬

     ‫‪ .	13‬בתורה אם המצא תמצא בידו הגנבה וגו'‪ ,‬ודיבר על דרך‬

     ‫‪ .	14‬שאלה ולא לפי מה שמפרש מי שאינו יודע‪.‬‬

                             ‫שם כט‪.‬‬

                             ‫שם לב‪-‬לג‪.‬‬

                             ‫שם לב‪.‬‬

                             ‫שם לג‪.‬‬

                             ‫שמות כב‪:‬ג‪.‬‬

                             ‫שם ו‪.‬‬

‫‪493‬‬
   496   497   498   499   500   501   502   503   504   505   506