Page 506 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 506
ם י אי ר מק שאים ו נ לע ים ר בו י חג
< .20אנ>וה קל יטמאו וקל יקחו להם ולוו כן {י ׄגוז} <יחזקאל> יקול לכהן גדול וחדוה
למא קל יטמ'
֯ .21יקחו ולכין כן קל דליך לל ׄגמיע ולוו כן ללכהן אלכביר וחדוה כן יקול לא יקח
ל!א!
< .22ל>אשה ולכין קל ואלמנה וג' לא יק' להם לנש' פקל {י ׄגוז קל} <יחזקאל> הדה
אלקול ל([).ג]מיע אלכהנה
.23כדלך קל יחזקאל אנבי ל ׄגמיע אלכהנה והאלמנה אשר תהיה אלמ' מכ'
וסלת 7ען מא קל פי תורה 7מוסי סבעת איים < .24י>קחו לם יקול יקח
. 25י ֯ל ֯זם לכל טמאה מן מת ומא ח ּדוה פי אלכתיב ופי יחזקאל ארבעת
֯ .26עשר קל פי תורה הנוגיע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים וקל
{ . 27יגוז קל} 7וגלח ראש ֯ו ביום טהרתו תום יקול <+יחזקאל> ואחרי טהרתו שבעת
ימים
. 28יספרו לו אע ֯ל ֯ם אן {י ׄגוז קל} <יחזקאל> לם י ׄכליף מוסי אנ' על' אס' ות ׄפסיר
טהרתו
71צוקר .18,50מכאן ועד סוף עמוד זה מקבילה ב־ T-S Misc. 36.186דף ב עמ' ב = צוקר קטע ל
וזה לשונו:
וזעמת אנוה קאל פי אתורה .1 0
. 11הנוגע במת לכל נפש אדם !י!טמא שבעת ימים :קאל יחזקאל ארבעה עשר
.12אנוה קאל יחזקאל אחרי טהרתו שבעת ימים :אעלם אן יחזקאל לם יכאלף
.13משה ותפסיר טהרתו ו ִגהין אמר ואחי ּד וגלח ראשו ביום טהרתו ואכר
.14אול יום אטומאה יוסמא טהרתו אנוה קאל וכי יטהר הזב מזובו וספר לו
.15וקאל אם טהרה מזובה וספרה לה :פסמא זב וזבה טהורים :ואינמא יטהרון
. 16בע ּד סבע ּת איאם מו ׄד ינקטיע ענהום ִז[י]בות כדילך קאל יחזקאל ואחרי טה'
.17שב' ימ' יס' לו :תפסירוה מן בעד מ ֯א <יתנ> ֯חא מן אל מיית ֯י<ח> ֯צי סבעת איאם
. 18כמא מכתוב פי אתורה לאן ֯י<דפנון גוג ומאגוג ו>אצ<חאבוה> שבעה חדשים
.19כמא קאל וקברום בית יש' למ<ען טהר את הארץ שבעה חדשי>ם :
ההמשך הישיר של קטע זה מובא להלן בהערה לשורה .35
72מן קל פי תורה ועד יספרו לו שבשורה 28מקבילה בשורות 17-13של הקטע T-S Misc. 36.186
המובא לעיל בהערה לשורה .11
7 3גם בשורה 15של הקטע המקביל (לעיל בהערה לשורה )11יוחס פסוק זה בטעות ליחזקאל על
ידי הקדמה מוטעית של ’יחזקאל‘ מן הפסוק התוכף ,והדבר מצביע על מוצא משותף של שני
כתבי היד.
498
