Page 508 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס

‫ם י אי ר מק שאים ו נ לע ים ר בו י חג ‬

‫‪ .29‬ו ׄגהיין {אמא} <אמר> ‪ 7‬וחיד וגלח ראשו יום טה' ואכר אול יום ינקטע מן אטמאה‬

‫‪ . 30‬יוסמא טה' אן קל וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שב' ימ' לטה' וקל ואם טה'‬

‫‪ . 31‬מזובה וספ' לה שב' ימ' ואח' תט' פסמא אזב וא‌ז{י‌}בה ט‌{ו‌}הורים ואנמא יטהרון‬

‫‪ .32‬בעד שבעת איים חין ינקטע ענהום אזב כדילך קל {י ׄגוז קל} <יחזקאל> ואחרי טהר‘‬
‫‪ . 33‬שבעת ימים יס' לו תפסירוה מן בעד מא יתנחא מן אלמית יחצי ז' איים‬

‫‪ . 34‬כמא מכתוב פי תורה לאן ישראל {ולכהנה} ‪ 7‬יד ׄפנון ׄגו ׄג ומא ׄגו ׄג ואצחבוה סבעה‬
‫‪ . 35‬אשהור כמא קאל וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ שבעה חדשים ‪# 7‬‬

‫ד ף ב ‪ 7‬‬

‫עמ' א‬

‫כמא קאל>‬ ‫‪. ..‬‬ ‫‪ ...‬‬ ‫ <‪ ...‬‬

‫‏‪< .1‬וגנב אי‌>ש ‪ 7‬ומכרו תפסיר איש אלמוקאתלה‬

‫‪ 7 4‬העדפנו את הנוסח אמר שבשורה ‪ 13‬של הקטע המקביל‪.‬‬

‫‪ 75‬הסופר ביטל את המילה ולכהנה באמצעות נקודות מעל למילה ובטעות ביטל את ישראל גם כן‪.‬‬

‫‪ 76‬כאן מסתיים ‪ = T-S C7.41‬צוקר ‪ .10,51‬ההמשך הישיר נמצא‪ ,‬בצורה קטועה מאוד‪ ,‬בנוסח המקביל‬

‫‪ T-S Misc. 36.186‬דף ב עמ' ב ‪ 19‬ואילך = צוקר קטע ל‪ .‬צוקר ‪ 12–11,51‬הביא את השורות‬

‫‪ 20–19‬בלבד‪ .‬וזה לשון ההמשך‪:‬‬

‫כמא תטמא‬ ‫‪ .1 9‬‬

‫‪ .20‬פינחס בזימרי וכזבי‌<‪ .>. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬לכ ֯תרה אל‬

‫‪ .21‬קל?ד?ז אלמותי כמא <‪֯ .>. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‌<בניה>‌ ֯ו‬

‫‪ . 22‬בן יהוידע הכהן‌< >‬

‫‪ .23‬ירד והכה את ה‌<ארי בתוך הבור ביום השלג והוא הכה את האיש המצרי איש>‬

‫‪ .24‬מדה וג'‪ :‬פקתל פי‌< > ‪ #‬‬

‫כאן מסתיים ‪.T-S Misc. 36.186‬‬

‫‪ T-S Ar. 49.141 77‬דף א = צוקר קטע מט‪ .‬כתב יד זה מורכב משני דפי נייר מחוברים‪ ,‬אך לא‬

‫רצופים‪ .‬הדף השני מופיע מיד להלן כדף ג של המאסף‪.‬‬

‫‪ 78‬צוקר ‪8,47‬‏‪.‬‬

‫‪500‬‬