Page 541 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 541

‫ם י אי ר מק שאים ו נ לע ים ר בו י חג ‬

‫‪ .	17‬שהרי אמר אם אין לו ונמכר בגנבתו‪  21 .‬ו‌<אם לאו‪ ,‬הוא נמכר ברשע>‪,‬‬

‫‪ 	.18‬ר"ל יהיו ישראל רשעים ?כמו <שנאמר? אנחנו קנינו את אחינו היהודים>‬

‫‪ .	19‬הנמכרים לגוים כדי <בנו ‪> 					 21‬‬

‫‪> 							<. .>. . . .<	.20‬‬

‫מקץ שבע שנים ְב ֹמ ֵעד שנת השמטה בחג>‬  ‫	<‪		... 	... .	..‬‬

                                                                                      ‫עמ' ב‬

    ‫‪1‬‏‪<	.‬הסכו>‌ת ‪  21‬אין פירושו אלא בתחילת השנה השביעית‪ ,‬אין הוא אחרי השנה‬
              ‫‏‪<	.2‬השבי>‌עית מפני שכך אמר ורגלי הכהנים נשאי הארון נטבלו ב‪-‬‬

      ‫‪3‬‏‪<	.‬קצה המי‌>ם‪  21 ,‬והיה תחילת המים‪ .‬ואמר מקצה הארץ ועד קצה הארץ ‪ 21‬‬
               ‫‪4‬‏‪<	.‬ואין פירוש>‌ו אלא מתחילת הארץ ועד סוף הארץ‪ .‬ופירוש מקץ‬

            ‫‏‪<	.5‬תחילה וסוף‪ ,‬ואכ>‌ן אמר ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך‪ 21 ,‬‬
          ‫‏‪<	.6‬פירושו בתחילת‌>ה‪ .‬היא ‪  21‬מילה אחת המתפרשת לשתי פנים‪ ,‬פירוש‬

                           ‫‪7‬‏‪<	.‬בשנה בתחילתה והוא ה‌>מובן שנזכר בתורה פעמים‬
  ‫‏‪‌<	.8‬הרבה‪ .‬ואמר הכתוב ‪  22‬ששת ימי‌>ם תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה'‪ 22 ,‬‬

      ‫‏‪<	.9‬פירושו תחילת היום‪ .‬ואמר באו> לה מקץ פתחו מאבוסיה סלוה‪  22 .‬ואמר‬
‫‪<	.10‬וירדת במחנה וירד הוא ו ֻפרה נע‌>רו אל קצה הח ֻמשים‪  22 ,‬ואמר והנה אנכי בא‬

                                                                           ‫בקצה‬
           ‫‪‌<	.11‬המחנה‪{  22 .‬ואמר וירד הוא ופרה נערו‌> אל קצה החמושים} וזה כולו‬

                                                                                     ‫‪ 2	 13‬שמות כב‪:‬ב‪.‬‬
                                                                                      ‫‪ 2	 14‬נחמיה ה‪:‬ח‪.‬‬
                                                      ‫‪ 	215‬אם השלמתנו נכונה הכוונה לדברים לא‪:‬י‪.‬‬
                                                                                     ‫‪ 	216‬יהושע ג‪:‬טו‪.‬‬
                                                                                ‫‪ 2	 17‬דברים יג‪:‬ח ועוד‪.‬‬
                                                                                       ‫‪ 	218‬שם טו‪:‬יב‪.‬‬
                                             ‫‪ 	219‬הכוונה כנראה למילה ’קץ‪/‬קצה‘ ולמילת היחס ’ב‘‪.‬‬
‫‪ 	220‬בין פסוקים המכילים ’קץ‪/‬קצה‘ בא פסוק זה אשר בו ’יום‘ = ”קצה היום“‪ ,‬כלומר התחלתו‪ ,‬ובזה‬
                                                                            ‫הוא מקביל ל־'קצה'‪.‬‬
                                                                                     ‫‪ 2	 21‬דברים טז‪:‬ח‪.‬‬
                                                                                     ‫‪ 	222‬ירמיה נ‪:‬כו‪.‬‬
                                                                                    ‫‪ 2	 23‬שופטים ז‪:‬יא‪.‬‬

                                                                                         ‫‪ 2	 24‬שם ז‪:‬יז‪.‬‬

‫‪533‬‬
   536   537   538   539   540   541   542   543   544   545   546