Page 121 - israel water resources
P. 121
חלק ב :מקורות המים הטבעיים 114
ההתאדות הפוטנציאלית המשורטטת במפה (איור )6.10
נמדדת בפני המים החופשיים של גיגית תקנית .במציאות,
הגשמים אינם מתכנסים בבריכות ובשלוליות (שניתן להשוותן
לגיגית) ,אלא מחלחלים בקרקע ומרווים אותה ואינם חשופים
לקרינת השמש .האידוי בפועל מפני הקרקע קטן אפוא מהאידוי
הפוטנציאלי .ואולם ,מכיוון שהקרקע סופגת את מי הגשם
ואוצרת אותם בתוכה למשך חודשים רבים ,ובמשך חודשי
הקיץ היא חשופה לאוויר יבש ועשויה להתייבש עד לעומק
רב ,הרי שהאידוי בפועל גדול .אם כן ,קשה להעריך את האידוי
בפועל רק לפי הנתונים המטאורולוגיים .מתברר שכמות המים
המתאדה בפועל תלויה בעיקר ביכולת הקרקע לאצור בתוכה
רטיבות .קיבולת הקרקע תלויה בסוג הקרקע .לדוגמה ,קיבולת
המים של קרקע טרה־רוסה (בדרך כלל בהרים) היא גבוהה ,של
חמרה (בשפלה) בינונית ושל חולות (בחוף הים) נמוכה .בשל כך,
גשמי החורף ייספגו ברובם בשכבה העליונה של קרקע טרה־
רוסה ויתאדו בקיץ .לעומת זאת ,גשמי החורף לא ייספגו בחולות
אלא יחלחלו לעומק ,ולכן לא ֹיאבדו בקיץ באידוי או בדיות .את
קיבולת הקרקע קובעים גודל החלקיקים (תכולתם של מינרלי
החרסית) ותכונתם הנימית לאחוז בתוכם את המים .מודלים
של מאזני מים חודשיים מלמדים שהעשרת מי התהום תלויה
בהפרש שבין כמות הגשמים נטו (גשם פחות האידוי בפועל)
לבין קיבולת המים של הקרקע ,ורק העודפים מחלחלים אל מי
התהום .מודלים הידרו־מטאורולוגיים מתקדמים יותר מלמדים
שיש חשיבות רבה לפיזור הגשמים במשך עונת החורף (מסגרת
.6ד).
איור :6.10מפת ההתאדות הפוטנציאלית הנמדדת בגיגית
מטאורולוגית המלאה מים מתוקים (על פי ברור .)1995 ,ההתאדות
גדלה ככל שחם יותר ולח פחות.
