Page 199 - israel water resources
P. 199
חלק ב :מקורות המים הטבעיים 192
של מולקולות הגז שבאוויר להידבק אל המוצק (המים הם הזורם תוכניות אלו מבוססות על שטיפת האתר במים נקיים ,היינו
ה״מרטיב״ ,והאוויר הוא הזורם ה״בלתי מרטיב״) .המבנה המרחבי החדרה בצד אחד ושאיבה בצד אחר .התברר שיש צורך ב־20
של מולקולת המים יוצר דיפול ,כי החמצן שלילי במקצת והמימן
חיובי במקצת (מסגרת .1א) .על כן ,לא זו בלבד שמולקולות שנה לפחות כדי להוריד את ריכוז המזהמים לרמה סבירה.
המים נמשכות בחוזקה זו אל זו ,אלא הן אף נוטות להידבק המחסום הגדול הניצב בפני ההוצאה לפועל של תוכניות
למשטחים המוצקים הטעונים גם הם במטענים חשמליים .זו השיקום הוא המימון ,מאחר שהעלות עלולה להסתכם במיליארדי
הסיבה לכך שמים נוטים להיספג בקרקע או בבגדים ,וזו הסיבה שקלים .למרות זאת ,שתי התפתחויות עשויות לסייע בהוצאת
התוכניות לפועל .ההתפתחות הראשונה נובעת מהמעבר של
לכך שבמרחב שמעל מפלס מי התהום מתרחשת עלייה נימית. צה״ל לנגב ופינוי הבסיסים במרכז הארץ עבור פיתוח פרויקטים
כשיורדים גשמים גדלה רטיבות הקרקע ,ולאחר חלחול של בנייה .זיהום הקרקעות והאקווה מעכב את שיווק הקרקעות,
המים אל העומק ,או התאדות המים לאטמוספרה ,רטיבות ולכן מתגבש היום הסכם בין מנהל מקרקעי ישראל ,הרשויות
הקרקע קטנה .תהליכי הרטבה או ייבוש משנים לא רק את דרגת המוניציפליות (הרצליה ורמת השרון) ורשות המים ,שלפיו שיווק
הרטיבות של התווך הנקבובי ,אלא אף את הפריסה המרחבית הקרקעות במתחם תע״ש רמת השרון לקבלני הבנייה יכלול
של המים והאוויר בנקבובים ( .)Rimon et al., 2011כשהרטיבות את העלות לשיקום הקרקע והאקווה המזוהמות .לפי ההסכם
גבוהה ,כמעט כל הנקבובים מלאים במים ,ורק במרכז הנקבובים המתגבש יוקצו כנראה כחצי מיליארד ש״ח לשיקום האתר.
הגדולים יישארו בועות אוויר קטנות .במצב זה יש רציפות של התפתחות שנייה נובעת מפרויקט סלילת הרכבת התחתית בתל
הפאזה המימית ,אך אין רציפות של הפאזה הגזית .ואולם, אביב .מתברר שתוואי המסילה חופף במקצת את כתם הזיהום
ככל שהמים ילכו ויתנקזו או יתאדו ,ילך וייווצר רצף בין בועות במרכז גוש דן (איור .)8.37מאחר שהמסילה המתוכננת עוברת
האוויר שבמרכזי הנקבובים .בהמשך התהליך יתרוקנו המים מתחת למפלס מי התהום ומאחר שהבנייה אפשרית רק בתנאי
מהנקבובים הגדולים ויישארו אחוזים רק בנקבובים הקטנים, יובש ,יש הכרח להוריד את מפלס מי התהום טרם התחלת
באופן שהפאזה המימית תהיה בלתי רציפה ואילו הפאזה הגזית העבודות .חברת רכבת ישראל אכן עומדת לשאוב מאות מיליוני
תישאר רציפה .למען הדיוק ,הנקבובים הגדולים אינם מתרוקנים מ״ק של מים במשך שנים אחדות ,עד שתושלם הבנייה .מים אלו
לחלוטין מהמים ,מכיוון שקרומי מים דקיקים ביותר ממשיכים מזוהמים בחלקם ושאיבתם תסלק חלק ניכר מכתם הזיהום .עם
לעטוף את גרגירי המוצק .בדרגות ייבוש גבוהות ,המים נשארים זאת ,אם שאיבת מי התהום לא תתבצע במוקד הזיהום אלא
אחוזים כ״טבעות פנדולריות״ רק בנקודות המגע שבין הגרגירים
בקרבתו ,היא עלולה להסיע את הזיהום ולגרום להתפשטותו.
(איור .)8.42
זמן המעבר :חלחול המים דרך האזור הבלתי רווי הוא תהליך 8.7האזור הבלתי רווי
איטי מכמה סיבות :ראשית ,כל זרימה בנקבובים מלווה בחיכוך המרחב המשתרע בין פני השטח לבין מפלס מי התהום הוא
רב ועל כן הזרימה איטית; שנית ,באזור הבלתי רווי המים מרווים האזור הבלתי רווי .השם ״בלתי רווי״ ניתן לו משום שאינו רווי
דווקא את הנקבובים הקטנים יותר ,וצורתם המרחבית היא כשל במים ,בניגוד למרחב המצוי מתחת למפלס מי התהום ,הרווי כולו
קרומים דקים העוטפים את הגרגירים ,ועל כן תנועתם מפותלת במים .הנקבובים באזור הבלתי רווי מכילים גם מים וגם אוויר.
במיוחד ואיטית ביותר .באופן פרדוקסלי ,המעברים הרחבים במרחב זה מחלחלים המים והמזהמים מפני השטח ומגיעים למי
(סדקים ,חורים של שורשי עצים וכדומה) שבאזור הבלתי רווי התהום ,ועל כן נודעת חשיבות רבה לתהליכים המתרחשים שם.
יבשים בדרך כלל ,כי תכונת ההרטבה של המים גורמת להם השאלות העומדות לדיון הן :איך זורמים המים בתוך הנקבובים,
להיספג בנקבובים הקטנים ,שמרובים בהם שטחי הפנים. כאשר מצוי בתוכם גם אוויר? כמה זמן דרוש לחלחול מפני
המרחק בין פני השטח לבין מפלס מי התהום במישור החוף השטח ועד מפלס מי התהום? האם התהליכים המתרחשים שם
משתנה ממקום למקום ונע בין 0מ׳ ל־ 100מ׳ ,אך ככלל הוא גדל
בכיוון מזרח .מהו אפוא הזמן הדרוש למולקולות מים ממוצעת משפיעים על איכות המים?
לחלחל מפני השטח ועד מפלס מי התהום? התברר שזמן המעבר
הממוצע הוא 27שנים (מרכדו ואחרים .)1975 ,ניתן להוכיח זאת גאומטריית הזורמים במרחב הנקבובי :השאלה הראשונה
הן באמצעות מאזני מים והן במעקב אחר חומרים מסומנים. שנעסוק בה היא :כיצד מתפרסים המים והאוויר במרחב הנקבובי
החישובים המבוססים על מאזן מים משווים את נפח הגשם מבחינה גאומטרית? אף על פי שהמים והאוויר הם חומרים שמצב
השנתי הנותר לאחר האידוי לנפח המים האצורים באזור הבלתי הצבירה שלהם שונה (מים הם נוזל והאוויר הוא גז) ,המשותף
רווי .לצורך המחשה ,נערוך מאזן פשטני על עמודה המשתרעת להם הוא יכולתם לזרום (בניגוד לחומר השלישי במרחב ,השלד
לעומק של 50מ׳ ,מפני השטח ועד מפלס מי התהום ,ששטח המוצק ,שאינו יכול לזרום) ,ועל כן ניתן לכנותם ״זורמים״ .כיצד
בסיסה הוא 1מ״ר .עובי הגשמים במישור החוף בממוצע הוא אפוא פרוסים הזורמים במרחב הנקבובי מבחינה גאומטרית?
550מ״מ בשנה .לאחר התאדות של 70%וזרימה מועטה לים
( )1%נותרים בקירוב כ־ 160מ״מ בשנה המחלחלים לתוך האזור וכיצד משפיעות תכונות הזורמים על הפריסה?
הבלתי רווי ,דהיינו 0.16מ״ק על שטח של 1מ״ר .נניח שתכולת ההתפלגות המרחבית של המים והאוויר בין הגרגירים
הרטיבות באזור הבלתי רווי היא 8%מהנפח הכולל ,אזי המים המוצקים מומחשת באיור .8.42כמו שניתן לראות ,המים צמודים
האצורים בתוך עמודת סלעים שנפחה 50מ״ק הם בנפח של 4 לגרגירים המוצקים ,ואילו האוויר מצוי במרכז הנקבובים ומוקף
מ״ק .אם כן ,באזור הבלתי רווי אגורים מים בנפח הגדול פי 25 בקרומי מים דקים .התכונה הקובעת את הפריסה הגאומטרית
מכמות החלחול השנתית ( .)4/0.16=25במילים אחרות ,באזור של המים היא תכונת ה״הרטבה״ .תכונה זו היא נטייתן של
מולקולות המים ״להידבק״ לחומר המוצק יותר מאשר נטייתן
הבלתי רווי אגורים מים שהצטברו במשך 25שנה.
