Page 294 - israel water resources

‫פרק ‪ :12‬ים המלח ‪287‬‬

‫פחתו מטווח של ‪ 1.8-1.4‬מיליארד מ״ק לשנה בתנאים הטבעיים‬ ‫הגורם השני לשינוי מאזן המים הטבעי הוא כאמור‬
‫לטווח של ‪ 475-225‬מלמ״ש כיום‪.‬‬ ‫ההתאדות המוגברת בבריכות האידוי של המפעלים הכימיים‪.‬‬
‫בדרום האגם קיימים היום שני מפעלים‪ :‬ישראלי (מפעלי ים‬
‫שינויים משמעותיים ביותר התחוללו גם ביציאות המים‬ ‫המלח) וירדני (‪ .)Arab Potash Company‬שניהם יחד שואבים‬
‫מהאגם‪ ,‬בשני מובנים‪ :‬מצד אחד‪ ,‬ההתאדות הטבעית מהאגם‬ ‫מדי שנה ‪ 520‬מלמ״ק ומחזירים לאגם בגמר התהליך ‪ 240‬מלמ״ש‬
‫הצטמצמה‪ ,‬אך מהצד האחר‪ ,‬נוספה התאדות מלאכותית‬ ‫(‪ ,)Gavrieli et al., 2011‬כלומר כ־‪ 280‬מלמ״ש נטו מתאדים כיום‬
‫במפעלים‪ .‬מבחינה כמותית‪ ,‬ההתאדות הטבעית מהאגם פחתה‬ ‫בבריכות האידוי‪ ,‬נוסף על ההתאדות הטבעית באגן הצפוני של‬
‫הן בשל צמצום שטח האגם והן בשל עליית המליחות והקטנת‬
‫קצב האידוי‪ .‬שטח האגם הצטמצם מכ־‪ 1,020‬קמ״ר בתחילת‬ ‫ים המלח‪.‬‬
‫המאה העשרים עד כ־‪ 625‬קמ״ר כיום‪ ,‬ובד בבד עמו השתנה‬
‫במשך הזמן קצב ההתאדות מעובי של ‪ 1.6-1.5‬מטרים לשנה עד‬ ‫מאזן המים‪ :‬לאחר הבנת התהליכים הטבעיים והמלאכותיים‬
‫לעובי של ‪ 1.2-1.1‬מטרים לשנה‪ .‬נפח המים שהתאדה בעבר נע‬
‫בין ‪ 1,700-1,500‬מלמ״ש‪ ,‬והוא הצטמצם לטווח של ‪775-675‬‬ ‫שהתקיימו בים המלח ובאגן ההיקוות‪ ,‬ניתן לגשת לחישוב מאזן‬
‫המים באגם‪ .‬התוצאות מוצגות בטבלה ‪ .12.1‬הטבלה מסכמת‬
‫מלמ״ש‪.‬‬ ‫שלוש תקופות אופייניות (ללא רצף ביניהן)‪ .‬התקופה הראשונה‬
‫המפעלים הכימיים לא היו קיימים בראשית המאה‬ ‫(‪ )1950-1900‬מייצגת את התנאים הטבעיים שהתקיימו באגם‬
‫העשרים ולא היה אידוי מלאכותי‪ .‬כיום האידוי מבריכות האידוי‬ ‫בטרם החל האדם להתערב בטבע‪ .‬התקופה השנייה (‪)2000-1990‬‬
‫במפעלים בישראל ובממלכת ירדן מסלק נפח של ‪300-250‬‬ ‫מייצגת את המעבר מהתנאים הטבעיים לתנאים המלאכותיים‪,‬‬
‫מלמ״ש‪ .‬סך היציאות בעבר הסתכמו ב־‪ 1,700-1,500‬מלמ״ש‪,‬‬ ‫ובה ההתייבשות הפכה מוחשית‪ .‬התקופה השלישית (‪-2005‬‬
‫‪ )2015‬מייצגת את המצב כיום‪ ,‬שבו האגם הולך ומתייבש בקצב‬
‫וכיום כלל ההתאדות מסתכם ב־‪ 1,075-925‬מלמ״ש‪.‬‬ ‫מוגבר‪ .‬המעבר בין התקופות אינו חד‪ ,‬הוא כמובן הדרגתי‪ ,‬ובכל‬
‫התוצאה הבלתי נמנעת היא גירעון מתמשך במאזן המים‪.‬‬ ‫תקופה היו תנודות קטנות עקב השונות הטבעית במזג האוויר‬
‫במחצית הראשונה של המאה העשרים לא היה בממוצע גירעון‬ ‫(שנים ברוכות ושנות בצורת)‪ .‬להלן יסוכמו השינויים בכל אחד‬
‫והמפלס היה יציב‪ .‬בסוף המאה העשרים נע הגירעון בין ‪500‬‬
‫ל־‪ 600‬מלמ״ש‪ ,‬וכיום הגירעון נע בין ‪ 600‬ל־‪ 700‬מלמ״ש‪ .‬בהתאם‬ ‫מרכיבי המאזן‪.‬‬
‫לכך‪ ,‬ירידת המפלס הממוצעת בסוף המאה העשרים הייתה ‪-0.7‬‬ ‫השינוי העיקרי הוא בכמויות המים הנכנסות לאגם‪ ,‬במיוחד‬
‫‪ 0.9‬מטרים לשנה‪ ,‬וכיום המפלס יורד בקצב של ‪ 1.2-1.0‬מטרים‬ ‫דרך נהר הירדן‪ .‬בה בעת פחתה הזרימה גם בנחלים האחרים‬
‫והתמעטה נביעת מי התהום לאגם‪ ,‬הן במעיינות הסובבים את‬
‫לשנה‪.‬‬ ‫האגם והן בתת־הקרקע‪ .‬כמפורט לעיל‪ ,‬הכניסות לים המלח‬
‫מה צפוי בעתיד? האם ים המלח יתייבש לחלוטין?‬
‫התשובה לשאלה זו מפתיעה‪ :‬מסתבר שירידת המפלס תתמתן‬

‫טבלה ‪ :12.1‬מאזן המים בים המלח בשלוש תקופות‪ .‬הראשונה מייצגת את שיווי המשקל הטבעי‪ ,‬השנייה‬
‫מייצגת את מצב המעבר שבו ההתייבשות הייתה בקצב בינוני‪ ,‬והשלישית את ההתייבשות המואצת (מעובד‬

‫מתונים של ‪:)Gavrieli et al., 2011; Lenskey et al., 2005‬‬

‫‪2015-2005‬‬ ‫‪2000-1990‬‬ ‫‪1950-1900‬‬ ‫מפלס מייצג (מטרים)‬ ‫האגם‬
‫‪-425 ± 5‬‬ ‫‪-410 ± 5‬‬ ‫‪-393 ± 2‬‬
‫נהר הירדן (מלמ״ש)‬ ‫כניסות‬
‫‪100 ± 50‬‬ ‫‪275 ± 50‬‬ ‫‪1,200 ± 100‬‬ ‫נחלים אחרים (מלמ״ש)‬
‫‪150 ± 50‬‬ ‫‪200 ± 50‬‬ ‫‪250 ± 50‬‬ ‫גשם ישיר ומי תהום (מלמ״ש)‬ ‫יציאות‬
‫‪100 ± 25‬‬ ‫‪125 ± 25‬‬ ‫‪150 ± 50‬‬ ‫סה״כ כניסות (מלמ״ש)‬
‫‪350 ± 125‬‬ ‫‪600 ± 125‬‬ ‫אידוי מהאגם (מלמ״ש) *‬ ‫מאזן‬
‫‪725 ± 50‬‬ ‫‪875 ± 50‬‬ ‫‪1,600 ± 200‬‬ ‫אידוי מהמפעלים (מלמ״ש)‬ ‫אידוי‬
‫‪275 ± 25‬‬ ‫‪275 ± 25‬‬ ‫‪1,600 ± 100‬‬ ‫סה״כ יציאות (מלמ״ש)‬ ‫מהאגם‬
‫‪1,000 ± 75‬‬ ‫‪1,150 ± 75‬‬
‫‪0‬‬ ‫גירעון (מלמ״ש)‬
‫‪650 ± 50‬‬ ‫‪550 ± 50‬‬ ‫‪1,600 ± 100‬‬ ‫קצב ירידת מפלס (מטרים לשנה)‬
‫‪1.1 ± 0.1‬‬ ‫‪0.8 ± 0.1‬‬
‫‪0 ± 100‬‬ ‫שטח האגם (קמ״ר)‬
‫‪625‬‬ ‫‪700‬‬ ‫‪0.0 ± 0.1‬‬ ‫קצב האידוי (מטרים לשנה)‬
‫‪1.15 ± 0.05‬‬ ‫‪1.25 ± 0.05‬‬
‫‪1,020‬‬
‫‪1.55 ± 0.05‬‬

‫* האידוי מהאגם מחושב על ידי מכפלת שטח האגם בקצב האידוי‪.‬‬